חנות הפרחים הפינתית במושב רשפון מסמלת בעיניי את התום הישראלי האבוד - זה שבזכותו מצליחים מדליקי המשואה לרגש אותי בכל שנה מחדש. בין אם החנות פתוחה או סגורה, ניתן ליטול בה תמיד זר פרחים, להשאיר או לא להשאיר כסף בצלוחית, לקחת או לא עודף, ולהמשיך כאילו כלום. לכן, לא היססתי לבחור בה כשחיפשתי משהו שמבטא איכפתיות ישראלית, כדי לאייר טור שבו מוצגים מבנים שמתחשבים בסביבה.

זה היה בערב פסח, ורוח אלוהים שרתה על הכפר הקטן, שלכל אחד מתושביו יש, מלבד בית וגינה, גם נחלה חקלאית שאפשר להקים עליה עיירת פיתוח. כמעט התבלבלתי לחשוב שאני באיזו 'עיירת פיתוח' קטנה בחו'ל, בכריסמס או פאסובר. בלי עמותות, בלי מעילות ועם פחות הטרדות.

'זה נורא פסטורלי' אמרה לי איזו עוברת, 'לראות אותך עומד באמצע הצומת מצלם'. כל כך קל חשבתי, ועוד ממש מתחת לאף, רק לצלם ולשים בעיתון, עם איזו כיתובית קטנה ש'זה עשה לי את החג'. אבל מכונית שלא עצרה ב'עצור' ניכנסה לי לפריים של ה'הגדה' והזכירה לי את ההתעשרות הבלתי צודקת של המושבים על חשבון האדמות החקלאיות של המדינה.

שלט 'דיינו' שהוצמד לחנות הפרחים בנאיביות ישראלית של פעם, כאילו רצה לומר 'אילו נתן לנו רק את הבית, ולא נתן לנו את הפרחים, אילו נתן לנו את פרחים ולא נתן לנו את הנחלה, אילו נתן לנו את הנחלה ולא היתנה שהיא תהיה בארץ, אילו היתנה שהיא תהיה בארץ והיתווה לנו את גבולותיה, אילו היתווה לנו את גבולותיה ושמר שלא נישפך מהם החוצה...דיינו'.

פרנק לויד רייט, סיפרתי לעוברת הפסטורלית, נהג להשוות את הבתים שהוא תכנן לאנשים שגרים בהם. 'הנה הרגליים, והנה הגוף והנה הנשמה. מה שאתה רואה בחוץ הוא לב האמירה האדריכלית'. כיום, רוב הבתים ברשפון הם גירסה מפוברקת של הבתים של רייט, כשהפנים המסתגר משקף בדרך כלל את אופי הבעלים. והחוץ - את דעתם על השכנים.

אני מביט במבנה המואר, ומשער שמי שטרח עליו די מאושר. אני מתפעל מההקפדה על הפרטים, ומהמר שהבעלים - ודאי צאצאים של מי שהקים את המשק בזיעת אפיו בשנת 1936 - הם בטח אנשים שכיף להיות שכן שלהם. אבל נהג ה-4x4 שלא עצר בעצור, השכיח ממני את אי-הצדק החברתי, כשצעק לעברי: 'יאללה ת'חפף מפה, מי מרשה לך לצלם בכלל?'.

כיוון שלא הספקתי לענות ל'בעל השכונה' לפני שזרק את קופסת הסיגריות הריקה שלו על הכביש, אני פונה לכל מי שמכיר אחד כזה שיעביר לו את המסר הבא:

בכל דור ודור צריך אדם לראות את ביתו כאילו הוא חלק מהמדינה בכבודה ובעצמה. וכל המרבה בטיפוח הקשר עם הסביבה ועם השכנים, הרי זה משובח.

וכן, אהבתי את חנות הפרחים הקיטשית של ורד וג'קי, שמאחוריה, אגב, יש בית צנוע עם גינה. כן ירבו.

ד'ר עמי רן