אדריכלות ישראלית

Architecture of Israel #

114

August

2018

building conversion

page

english readers

). אולם בעוד

Form Follows Form

לסיסמה (

שהקוד המודרניסטי מתבסס על קשר של סיבה

ומסובב, השאלה בהתערבות לצורך הסבת מבנים

עוסקת במשמעות הפרוגרמה כאשר סדר הדברים

מתהפך. כלומר - כיצד שינוי התהליך הפרוגרמטי

עשוי להפוך לפוטנציאל תכנוני/רעיוני.

ברנארד טשומי טוען שאין ארכיטקטורה ללא

פרוגרמה, גם (ובמיוחד) אם במרכזה ניצבים

מרכיבים שאינם נתפסים כ״שימושיים״. והדוגמה

הטובה ביותר מבחינתו היא - פארק דה לה וילט

בפריז. בפרויקט חשוב זה משנות התשעים,

Folly

טשומי העניק קיום למבנים ללא תכלית (

שתפקידם היה להוות טריגר להתרחשויות או

חוויות בלתי מוגדרות מראש, ברוח הגישה

הדה-קונסטרוקטיביסטית שבה מככב הקולאז׳

הקולנועי, שאותו הגה בשנות העשרים הקולנוען

הסובייטי סרגיי אייזנשטיין. משמעו - חיבור בין

רצפים קולנועיים בלתי המשכיים להעצמת החוויה

הדרמתית של הצופה.

פרויקט אחר שתוכנן על ידי טשומי באותן שנים

Le Fresnoy - Studio National des Arts

הוא

בצפון צרפת שנחשב כיום לאחד

contemporains

מבתי הספר החשובים לאומנות באירופה.

בפרויקט ייחודי זה טשומי מדגים עמדה תכנונית

העוסקת בשאלת הפער הפרוגרמטי או אי-

ההתאמה בין צורה לתוכן ככלי תכנוני. הקומפלקס

הוקם במקורו בשנות העשרים כמתחם בילויים

ופנאי. בשני העשורים הראשונים המקום היה

.40-

פעיל ותוסס עד שהחל לדעוך בשנות ה

במסגרת ניסיונות שונים להחיותו, חלק מהמבנים

הוסב באופן ספונטני. כך למשל, הבריכה הפכה

למגרש רכיבה על סוסים, ואולם ההחלקה הפך

המתחם נזנח לחלוטין

60-

לזירת איגרוף. בשנות ה

והמבנים שלא היו פעילים למעלה מארבעים שנה

היו במצב תחזוקה ירוד שדרש השקעה כספית

גדולה כדי לעדכן ולהשמיש אותם, כאשר חלק

מהמבנים היו מיועדים להריסה.

תחת זאת טשומי החליט לכסות את המתחם

במעין גג טכנולוגי ענק, תוך יצירת פער רעיוני

מכוון בין הפרוגרמה והחלל האמור לבטא אותה.

כלומר, במקום לפתור את הבעיות הפרוגרמטיות

של המתחם והתאמתן לשימוש החדש,

טשומי התייחס לפרוגרמה כבסיס ליצירת זירה

להתרחשויות ואירועים (יכולה למשל להיות פעולה,

מפגש, או מצב זמני), באמצעות חיבור מבוקר

בין שלוש פרוגרמות: האחת מבטאת את מערכת

השימושים של בית הספר לאומנות; השנייה -

המשמעות הפדגוגית של בית הספר כמערך

אינטר-דיסציפלינרי (מתוך כוונה מפורשת להקים

מוסד הדומה בערכו לבאוהאוס, אבל בתחום

הקולנוע ובפרט הווידאו-ארט); והשלישית -

פרוגרמה אומנותית המתייחסת אל פעולת הכיסוי

של הבניינים הקיימים (״שמיים מלאכותיים״) כאל

יצירת אומנות העומדת בפני עצמה.

המתח שנוצר בין הפרוגרמות השונות איפשר

לטשומי להיחלץ מהתפיסה הקונבנציונלית של

בעיה ופתרון, או לחלופין, ליפול למלכודת השימור

הקונבנציונלי. מה שהיה מחייב טיפול במערך

רעיוני וצורני מורכב ויקר.

הנוכחות הייחודית של טיול בתווך שבין גגות

המבנים הקיימים לבין הגג הטכנולוגי – במצב לא

מוכר ומרתק – מהווה הוכחה שהגישה המתירה

שימוש במרכיבים בלתי שימושיים לכאורה,

עשויה לתרום לטובת השימור. שרידי העבר

מהווים במקרה זה, נדבך נוסף, לא משהו מקודש

המתבטא בפרוצדורות שיחזור, אלא הקניית ערך

מוסף להסבת המבנים. הפרויקט הבוחן את גבולות

הבניין ויחסו לפרוגרמה, הוא המשך ישיר לטכניקת

המונטאז' הקולנועי שטשומי פיתח בפארק דה-

לה וילט בפריז, ובשנות התשעים אדריכל צבי

הראל השתמש בה לפני כעשרים שנה בתכנון

אולפני רדיו תל אביב בנמל תל אביב.

התערבות שכזו במבנים קיימים ובמרחב העירוני,

בית הספר לאומנויות לה פרנסואה, צרפת

התנגשות בין פרוגרמות של צורה, תכנים ושימושים

פוצל

1924-

תחת גג טכנולוגי ענק. אולם הקולנוע מ

לשניים, האולם הקטן הוסב והותאם ליוצרים בתחום

הקולנוע, תוך איזכור לטכניקת המונטאז' הקולנועי;

האולם הגדול משמש לאירועים גדולים והקרנת סרטים.

מרפסת המסעדה הפונה אל השכונה.

בעמוד השמאלי:

ברנרד טשומי

אדריכל: