50 / 96
Architecture of Israel #
114
|
August
2018
|
building conversion
page
english readers
השאלה נדונה בהרחבה בעבודת מחקר* בטכניון
שעסקה ב״התערבות כיצירת הבדל״. עיקר
המסקנות היו שבניגוד לתכנון במצב של ריק
תכנוני, המפגש בין המבנה הקיים לבין הפעולה
האדריכלית החדשה (בין אם מדובר בשימוש
חדש או בעידכון המתחייב כתוצאה משינויי הזמן,
התקדמות הטכנולוגיה והתעייפות החומר),
מהווה הזדמנות להעשרת הרבדים האדריכליים,
המצטברים במהלך הזמן.
לא בכדי התערבויות במבנים היסטוריים מלווות
בביקורת חברתית - באמצעות עבודות אומנות
פרובוקטיביות שנעשות במבנים נטושים, כתיבת
שירים, בלוגים המקיימים דיון ציבורי פתוח
ואירועים יזומים. עבודות שכאלה מצביעות על
הפוטנציאל הטמון בהתערבות - שימור, הרס,
שיחזור או הסבת מבנים.
ביקורות שכאלו מהוות עדות לפוטנציאל החברתי/
תרבותי הגלום בשכבות המורשת האדריכלית,
העשויות לתרום לאיכויות ההתערבות, חלקן
נחשבות לפתרונות פורצות דרך.
בין הדוגמאות שהפכו לנקודות מפנה בתולדות
האדריכלות, ניתן למנות את ה״היי ליין״ בניו יורק,
הטייט גאלרי בלונדון, פארק דה לה וילט ומוזיאון
דיאורסיי בפריז - כולן עוסקות בניסוח ביקורתי של
העבר מחדש, תוך העשרת השיח האינטלקטואלי
האומנותי של האדריכלות; בכולן נקודת המוצא
להתערבות הייתה פרקטית, ללא הכתבה
תיאורטית מוגדרת מראש.
בניגוד לשיח המקצועי והאקדמי המתקיים בעיקר
בתחום השימור - בין היתר באמצעות הגדרת
דרגות שונות, תהליך ההסבה הוגדר לאחרונה
Adaptive
כ-״שימוש-מחדש אדפטיבי״ (
MIT
ב-
). במובחן ממעשה השימור הקונבנציונלי,
Reuse
השימור האדפטיבי מתמקד בערך התרבותי
אומנותי של המבנה, ורק לאחר מכן בשיקולים
הטכניים, הפונקציונליים והצורניים.
על רקע זה יש לשים לב לשתי גישות מוקדמות
יותר שתרמו להתפתחות הגישה האדפטיבית.
הציע המבקר וחוקר האדריכלות קנת
1999-
ב
פאוול גישה היסטורית המבחינה בין הסבת מבנים
כתופעה של ביקורת והתפכחות מתוצאות
מלחה"ע השנייה, לבין הסבת מבנים לשימוש
מחודש כחלק מהאבולוציה העירונית.
שפורסם על ידי צוות
1992-
מחקר מוקדם יותר מ
מחקר שעסק בהסבת מבני ציבור, טען שמבנים
מוסדיים, כגון בתי כלא ובתי חולים מקפלים
בתוכם, מעבר למשמעויות הפיזיות-מרחביות גם
משמעויות חברתיות-היסטוריות (בד״כ שליליות),
ועל כן הם מהווים הזדמנות לפעולה ביקורתית.
דוגמאות לפעולה שכזאת היא בית הכלא
להסב
1980-
הפנאופטיקני שרם קולהאס הציע ב
למתחם מגורים; ובית הכלא לעבדים שחורים
(שהפכו לאדונים) במרכז קייפטאון, שהוסב
בהצלחה מרובה לביה״ס למינהל עסקים של
אוניברסיטת קייפטאון, מעונות סטודנטים, ומלון
יוקרתי, לאחר שיחרור דרום אפריקה משלטון
האפרטהייד בשנות התשעים.
כלומר, השאלה החשובה בתהליך הסבת מבנים
אינה "מה לעשות עם המבנה או כיצד לשנות
אותו״, אלא "מהי המשמעות החברתית של
ההסבה": האם יש צורך לשחזר את התכונות
המקוריות של הבניין, או להתעמת עם המקור
ולהתנגד לו.
רוב המחקרים העוסקים בהסבת מבנים מנסים
בניין מרכז ז'ורז' פומפידו בתכנון רנצו
בעמוד הזה:
), באיזור הבובור
1971-1977(
פיאנו וריצארד רוג'רס
, בפריז.
4
המתחדש של רובע
בעמוד השמאלי למעלה ובתמונה השמאלית
חלל ומסה במצב ביניים - מיצב ביקורתי
התחתונה:
- זמן
1975
של האומן גורדון מאטה קלארק שבוצע
קצר לפני הריסת המבנים הישנים לצורך הקמת
מרכז התרבות, יוצר מתח בלתי צפוי בין חלל הדירה
הפרטית והרחוב הפריזאי.
מיצב
- )
Berg
בתמונה הימנית התחתונה: ה״הר״ (
בחלל האודיטוריום של ״ארמון העם״ ששימש כמרכז
,1975-
תרבות בברלין המזרחית לפני איחוד העיר ב
במהלך תהליך השיחזור.
47