8 / 96
Architecture of Israel #
114
|
August
2018
|
Less or More
page
english readers
), בדומה למילים הפשוטות המרכיבות
113
בגיליון
את השירים המסובכים של אלתרמן, דנטה
אלגיירי ושלמה ארצי. אגב, הדבר נכון גם בהקשר
לכל מקורותיה של האדריכלות המודרניסטית
- הדה-סטיל הניאו-פלטוני שהתפתח בהולנד,
האדריכלות ה״טיבעית״ של אלוואר אאלטו
בפינלנד, והאדריכלות האורגנית של פרנק לויד-
רייט. לכל אחד מהם היו נקודות השקפה שונות
לחלוטין על האדריכלות, וכלל לא מינימליסטיות.
ההיסטוריה של האומנות בכלל, ותולדות
האומנות בפרט מבוססות באופן עקבי על חילופי
אסכולות החוזרות על עצמן בווריאציות שונות -
האחת ריאלית ומינימליסטית, השנייה רומנטית
מנייריסטית. על רקע זה המעבר מהמודרניזם
הליניארי ששלל את הקישוט, לפוסט-מודרניזם
המנייריסטי שהשתכר מקישוטים, היה טבעי.
הסגנון החדש התבסס על שלילה הצהרתית של
רעיון הצמצום, הן על ידי המשתמשים שסברו
שהפשטות גובלת בשיעמום יצירתי, וגם על ידי
האדריכלים עצמם שחיפשו דרכי ביטוי מעבר
לשיעבוד הכפוי לפונקציה. אחד הבולטים בהם היה
המודרניסט רוברט ונטורי שטבע את הקלישאה
. הטענה של ונטורי שעבד
Less is Bore
הצינית
במשרדו של לואי קאהן (שנולד בשם הלא
מינימליסטי - איצ'ה לייב שמואלובסקי), הייתה
שה״אמת״ המודרניסטית אינה רלוונטית עוד,
משום שבני אדם (ובכלל זה גם אדריכלים), זקוקים
לקישוט כאמצעי לביטוי עצמי. ונטורי הדגים את
הרעיון הלכה למעשה בביתו בפילדלפיה, שבו
החזית הסימטרית המוקפדת, מופרת באופן
89