6 / 96
Architecture of Israel #
114
|
August
2018
|
Less or More
page
english readers
עמי רן
חומר למחשבה
פחות
או יותר
91
אחד הסימפטומים המעצב(נ)ים כיום את עולם האדריכלות הניזון בעיקר מתכנים גנריים (כאלה ששכחו
את מי שהמציא אותם - כמו פריג׳ידר, הובר וויאגרה), הוא אובדן הזהות האישית. הדוגמה המוחשית ביותר
לתופעה הגלובלית הזאת היא השימוש האופנתי באימוג׳ים, ההולך ומחליף את שפת הדיבור, הכתיבה
והתכנון.
באופן עקרוני, לשפות בינלאומיות יש גם מעלות, אחרת לא היו טורחים להמציאן - תווי מוזיקה, שפת המורס
על ידי אליעזר לודוויג זמנהוף (ההוא מקופ״ח) -
1887-
שקדמה לטלפון, שפת האספרנטו שפותחה ב
רופא פולני ששאף לחבר בין לבבות בני האדם. ולאחרונה שפת האימוג׳י המבוססת על סמלים פרימיטיביים,
שחוסכים את הצורך להכביר במילים כדי לתאר עצב, שמחה (חחח) או אכזבה, כאשר ניתן לצרף פרצופון
כתום המצליח לתקשר במהירות הבזק בין סיני לסודני. הבעיה היא שלעצב, לשמחה או לאכזבה יש תמיד
סיבות אישיות, ופסיחה עליהן מבטלת למעשה את ההבדל בין מקום, תרבות, גזע ומין.
ביתו הפרטי של רוברט ונטורי בפילדלפיה,
למטה:
.less is bore
שניסח את האימרה הצינית -
בית פרנסוורת
בעמוד השמאלי, למעלה מימין:
, שנמנע
1951-
תוכנן על ידי מיס ואן דר רוהה ב
במכוון מכל מחשבה אדריכלית סדורה.
בית הזכוכית
בעמוד השמאלי, למעלה משמאל:
1949-
של פיליפ ג׳ונסון בניו-כנען, ארה״ב, נבנה ב
ושימש למיס מודל לחיקוי.
פיתוח עכשווי
בעמוד השמאלי, מתחת משמאל:
של בית הזכוכית, בבית באיטליה.
קומת מסד
בעמוד השמאלי, מתחת מימין:
מזכוכית בבית מבטון בעל חזות מסורתית בשוויץ.
Savioz Fabrizzi Architectes