7 / 96
2018
נובמבר
#115
אדריכלות ישראלית
|
ריגוש מאתגר
7
|
הקמפיין הפמיניסטי המואץ המניע שינוי בכל
תחומי החיים, גורם לעלייה מתמדת בשיעור
האדריכליות במקצוע שעד לא מזמן נחשב ל"גברי”.
הסיבה ההיסטורית לכך היא ששמות תואר גבריים
כגון ״ארכיטקט״ (ראש הבונים), ״ארכיבישופ״
(ראש ההגמונים), וארחי-פרחי (ראש הפושטקים)
מיוחסים עדיין לבעלי הביצים.
למרות שאין עדיין פועלות בניין רבות (אחת מהן
מוצגת במאמר על האדריכלות הפינית המפורסם
בגיליון זה), תהליכי התכנון המתמחשבים, והעיסוק
בתקני הבנייה המצריכים בעיקר יכולת ללמוד
בעל-פה, פותחים את המקצוע המכובד בפני כל
מי שמוכן לעבוד בשכר עבודה זעום, בלי שום קשר
לרמת הקורטי-זול (עם דגש על החלק השני של
המילה).
בסיטואציה שבה הסקרנות של הנשים גוברת (מי
אמר מה, למי?..) בקלות על השאיפה "הגברית”
להסתכן, וכאשר כמות הטסטוסטרון בלאו הכי
יורדת פלאים בעידן הטראנס-ג׳נדרי, אין יותר
עדיפות מקצועית למין. ולמרות שמרבית ההצעות
ה״נועזות״ באות מאדריכלים ״גבריים״, ניתן לומר
שמצבי הקיצון המאפיינים כיום את האדריכלות
הם פועל יוצא של התחכמות ממוחשבת, המנסה
לראות שהיא יכולה לאתגר את כוח הכבידה, שעל
פי מחקרים ביולוגיים העוסקים ב״עיקרון ההכבדה״
הוא מאפיין במידה שווה את כל המינים, בין אם
מדובר בטווסים או אווזות.
כך או אחרת, הגירויים הוויזואליים מועברים
בין מיליארדי משתמשים במהירות גדולה יותר
קילומטרים
300,000-
ממהירות האור - כלומר כ
לשנייה. וההוכחה לכך היא, שכשמעבירים הודעת
ווטסאפ לארגנטינה, שומעים את צליל ההתרעה
.
send
המתקבל שם במקביל ללחיצת ה-
על אף שאני בטוח שיהיו כמה נודניקים שינסו
להתווכח עם הקביעה הבלתי בדוקה הזאת,
בטענה (למשל) שהמרחק בין ישראל לארגנטינה
ק"מ, לא זה האישיו, אלא מה
12,860
הוא רק
בעצם תורם ליצירת אדריכלות אפופת ריגושים,
הפתעות וחידושים, ולמה בכלל צריך את זה.
כדי לענות על השאלה הזאת, יהיו כאלה שיגידו
שהאדריכלות כיום איננה עוד מה שהיא הייתה
פעם; שמהירות ההתחדשות בתחום המחשב
צריכה לבוא לידי ביטוי גם בתחום האדריכלות,
ושבעצם - זה נובע בסך הכל משיעמום. ויש בזה
משהו. אם אדריכלות צריכה לבטא את צורכי
החברה שיוצרת אותה ברוח הזמן, על היבטיה
הפונקציונליים, החברתיים והתרבותיים (יש עוד
משהו?...), הרי שכל אלה משתנים השכם וערב
במהירות הסייבר. והיא גדולה בהרבה מעוצמת
האור, שהולכת ומתמעטת בריבוע המרחק (וזה
כן בדוק). והראיה לכך היא שבעוד שניתן להעביר
כיום הודעות ווטסאפ בו-זמנית לכל קצווי העולם,
הרי שכדי להאיר את כל העולם במכה אחת, דרוש
משהו עוצמתי כמו השמש - ונראה את הנודניקים
מתווכחים עם זה.
בכל מקרה, לטוב או לרע (בעיקר לרע), בכאוס
הרב-מערכתי הזה אין יותר כללי משחק מחייבים,
משום שאפשר לעשות בעצם הכל, חוץ מלשנות
את הגדרות התב"ע, שבדרך כלל מגיעות לשטח
שנים רבות לאחר שהיא קיבלה אישור בוועדה
המחוזית - מה שגורם לצורך הגובר בשימוש גורף
ב”הקלות", שהפכו לסטנדרט מקובל בבקשות
להיתרי בנייה, אבל לרשויות לא ממש איכפת,
משום ש״הקלה״ היא פטנט בדוק לשאיבת סכומי
עתק מהציבור, גם אם לא תמיד לטובת הכלל.
ובדיוק על רקע זה העירייה נתפסת במקומותרבים
כאויב המטריד ביותר של האזרח, שכל מה שהוא
רוצה זה לחיות בשלווה, בעוד שהעירייה לא באמת
יודעת מה היא רוצה.