9 / 96
2018
נובמבר
#115
אדריכלות ישראלית
|
ריגוש מאתגר
9
|
על רקע (בעייתי) זה מתפתחים מונחים כמו
"לחשוב מחוץ לקופסה", "לפרק לקומפוזיציה את
הצורה”, ל״התחדש״ או "להפתיע" כמו בווידיאו
של ביבי המופיע בדלתם של חוגגים, כאילו היה
אליהו הנביא, בעוד שלפחות מחצית מהעם יודעים
שהוא מזמן כבר לא.
וכאשר גבולות האדריכלות (הבסיס האלמנטרי
ביותר שלה) נפרצים, ההגדרה של ״אדריכלות
טובה״ מתחרבשת, ואיתה גם הרלוונטיות של
השאלה. ואם תרצו, בעצם הרלוונטיות של כל
השאלות, החל מהחיבור בין הון לשחיתות השלטון,
וכלה באימפוטנציה של הפרקליטות לבסס ראיות
נגד רוצחים לאור היום בחוף-ים עמוס בעדים נטולי
טסטוסטרון.
לא, לא שכחתי שאנחנו בעניין האדריכלות, ושיש
לנו, האדריכלים, מחויבות מקצועית לתפקוד
נאות של המבנה, לחיבורו האופטימלי לסביבה,
להתאמתו לאקלים (שגם הוא לא שוכח להפתיע),
ומניסיון אישי - גם לריצוי כנוע של שיגיונות
הרשויות המקומיות, שמחצית מהעומדים בראשן
משחקים בסרט "מאחורי הסורגים".
הרצון לאתגר, לחדש ולהפתיע לא נולד כמובן
בעידן הסייבר, הוא היווה מאז ומתמיד גורם
חשוב בכל יצירת אומנות ראויה; במוזיקה שבה
הפואנטה מבוססת על וריאציה ״מפתיעה״ של
הנושא; בדרמה המבצעת תפנית צפויה בעלילה,
בין אם מדובר בקומדיה או בטרגדיה; בציור, שככול
שהוא פחות מובן הוא נמכר ביותר; וכמובן שגם
באדריכלות.
אחד הסיפורים המרתקים בנושא זה קשור
באדריכל כריסטופר רן (לא מהמשפחה! מדובר
את
1666-
) שתיכנן ב
Christopher Wren
ב-
הסיטי של לונדון לאחר השריפה הגדולה שכילתה
את המגיפה הגדולה, את קתדרלת סיינט פאול,
שבה ניתן ללחוש בצד אחד ולהישמע בלי מכשיר
שמיעה בצידה האחר, ומספר מבנים בעיר
המלכותית ווינדזור.
באחד מהם כריסטופר רן תכנן ארקאדה מקורה
מקונסטרוקציית אבן, שאותה הוא תלה מעל
המדרכה ללא עמודי תמך. וכאשר מהנדס העיר
התנגד לכך בתוקף בטענה שזה לא בטיחותי, הוא
נאלץ להתפשר ולהציב מתחתיה עמוד תמך, אבל
״ארוחת צוהריים על גורד שחקים״ - הצילום
למעלה:
של הצלם צ׳רלס אבט קלייד,
1932-
האייקוני הנועז מ
שצולם (מתחת) בעצמו בתנוחת צילום לא פחות
נועזת על ידי שניים מחבריו.
מלון למטפסי ומטפסות הרים
בעמוד הימני:
ב-קובקו, פרו, שאליו ניתן להגיע בטיפוס מאתגר
בלבד.
הקפיד להשאיר בינו לבין המבנה התלוי מרווח של
אינטש, הנשמר לתפארת המחשבה האדריכלית
עד היום.
אגב, המוטיב המרגש הזה הפך ברבות הימים
ל״טריק״ בנאלי באדריכלות הפוסט-מודרנית,
שבה נשתלו עמודי תמך מבטון (או קרטון) שלא
נועדו לתמוך בכלום, פרט לאגו של האדריכלים
שיצרו אותם.
למרות שאני נטול אגו נתקלתי באחד כזה באופן
אישי במסעדה שתכננתי בתוך מבנה בטון בחוף
דדו בחיפה. כאשר חרצתי את אחד העמודים
לצורך תמיכת מדף הגשה, נתקלתי בזעמה של
האדריכלית המופתעת שתיכננה אותו, ולא נרגעה
עד שהוכחתי לה שהעמוד המפוברק אינו מופיע
בכלל בתוכנית הקונסטרוקציה.
הסיפור האישי הזה אינו הסיבהשהניעה אותי לכתוב
את המאמר הזה, אלא הצורך להזכיר שבצד השני
של ההפתעה עומד, יושב, או שוכב (בעיקר שוכב)
תמיד ״משתמש״ כלשהו, שאת צרכיו ומאווייו הוא
לא תמיד יודע להגדיר, אבל ברוב המקרים שואף גם
The 1932 iconic photograph - Lunch atop
a Skyscraper, taken by no less daring a
photographer than Charles Clyde Ebbets
(1905 – 1978).
Right page:
Sky Lodge - adventure suites in
Casco, Peru for men (or women) mountain
climbers.