אדריכלות ישראלית

Architecture of Israel #

115

November

2018

editorial

page

english readers

דבר העורך

הבחירה של טוביה

לפני כשבועיים התקיימו בחירות לרשויות המקומיות, ואו-טו-טו הבחירות ל(בית)כנסת, שיקבעו את רווחת

חיינו (חח) ואת גורל מדינת ה״אין ברירה שלנו״ (חחח), כי באמריקה הם מתעקשים על גרין קארד, וגם לא בטוח

שהטראמפ שלהם טוב יותר מהטרמפיסטים שלנו.

האווירה העכורה רוויה באמירות מקוממות של כל ״ברירות המחדל״, המסתכלות לנו בעיניים במבט של ״אני

ואפסי עוד״ ואומרות בלי בושה: ״נתנו, בנינו, עשינו, הקצבנו, חשפנו, נלחמנו״… מאיפה יש לכם כל כך הרבה

לתת? להקציב... לעשות.. אם לא מאיתנו - נתיניכם, שבויכם, ומשלמי המיסים?… מהחברים?… מהירושה של

סבא שנשבע לעלות לארץ מעיראק או וילנא לאחר שקיבל מכות מהגויים? הוא לא סיפר לכם על ״טעוויע דער

מילכיקער״ הלא הוא טוביה החולב?

הרומן הנפלא שכתב שלום עליכם מתאר את קורות חייהם רצופי הסבל של היהודים שהתגוררו בעיירה הדימיונית

״אנטבקה״ הסמוכה ל״בויבריק״, שאגב, עד לא מזמן הייתי בטוח שמדובר בכלל בבני ברק… אחת הערים העניות

בארץ, שכל דירה בה שווה, השם יודע למה - זהב, אולי כי ראש העיר הבין ראשון שאם הוא יסגור לעובדי הרכבת

את המים בשבת, הם ירגישו כמו בבית… בעזה.

טוביה, לעומת החלבנים היורדים לחיינו, עסק במכירת מוצרי חלב כדי לפרנס בדוחק את אישתו ושבע בנותיו

שהתחבטו בשאלה הקיומית ״האם להינשא באמצעות שידוך כפוי או בחירה חופשית״, עד שיום אחד הוא קיבל

צו גירוש מהעירייה, שחייבה אותם לעזוב את ביתם תוך שלושה ימים, ומי שהציל אותם הייתה דווקא הבת חוה

שנישאה לגוי מתוך בחירה.

בשל ההומור המחודד של שלום עליכם (עם דגש על המילה שלום), הסיפור

זכה במהלך השנים לגירסאות רבות, הידועה שבהן היא המחזה ״כנר על הגג״

- עם דגש על המילה זסבה, ורמז לכך שמי שמרגיש טוב מדי על הגג עלול

גם יום אחד ליפול. והכוונה היא לאו דווקא לשר החוץ הכי טוב שהיה לנו, אלא

לכל מלחכי הקרדיט האחרים - מירי כפיים, משה כולנו, אריה הרב-הכלאי, וכל

הרשויות המקומיות, שבמקום לשרת את התושבים הפכו בנון שלנטיות לאויב

מספר אחת של כולנו. וכל מילה על אלה שמשלמים את חובם למדינה ״מאחורי

הסורגים״, ועל אלה שלא כל כך, מטעמי דת או (חוסר) מצפון - מסוכנת.

מחלקי החלב כבר מזמן לא איתנו, שלום (עליכם) אין, והדבר היחיד שעדיין

מצחיק (ואולי בעצם לא כל כך) זה הסרטונים ההיתוליים של גדולי האומה -

ליברמן המציץ, ביבי-מן הקוסם, ובנט-מנטש חמש יחידות.

שירים מעמיקים כמו ״עוד חוזר הניגון״ של אלתרמן או ״העיירה של טוביה״ של

חיים חפר כבר אינם רלוונטיים… ואולי בעצם כן:

"לאן, לאן הולכת את הדרך

לאן, לאן הולך, הולך אני

אל אלף קבצנים

אל אלף חזנים

אל ארץ שרוחות מייללות בה את שירי הערש"

חברי לעט שלום עליכם השביע אותי שאזכיר לכל מי שנבחר ולכל מי שעדיין

לא, שמי ש״נתן״, ״בנה״, ו״נלחם״ זה אנחנו, ולאו דווקא אתם. תפנימו - הכסף

שאתם מחלקים כאילו היה של סבתא שלכם, נחלב מאיתנו, ולא תמיד מתוך

בחירה. הגיע הזמן שתתחשבו בדעותינו גם לאחר הבחירות, וגם ובמיוחד אם

מחציתנו מכונים ״מיעוט״ על חודם של כמה עשרות קולות. תזכרו שחלקנו

מתחת לקו העוני ויתרתנו מעליו, אבל רוב הזמן - כולנו בסביבתו.

השחקן והמשורר רפאל קלצ׳קין ידע שניתקע איתכם, כי אין לנו ארץ אחרת, וכתב במיוחד את השיר האופטימי

המרגש עד כאב: "האמיני יום יבוא, טוב יהיה מבטיח לך. לחבק אותך אבוא, והכל אשיח לך".

תנו לחיות מתוך בחירה, או מתוך אמונה במדינה ששווה למות בשבילה.

אדריכל ד״ר עמי רן