אדריכלות ישראלית

2018

פברואר

112

אדריכלות ישראלית

עירוב שימושים

המשועממים יגדירו את העיר כ״מסיבה טובה

שנשארים בה יותר ממה שמתכוונים״.

אני אישית סבור שהעיר, כמו המציאות בכלל,

היא שדה קרב בלתי מוכרע, בין משתמשים שונים.

למשל: בין הולכי רגל, אופניים חשמליים וכלי רכב;

בין משכירים לשוכרים, בין מזמינים למזדמנים, בין

קונים למוכרים, בין מרעישים לשוחרי מנוחה, בין

התושבים לעירייה שאמורה לייצג אותם, אבל לא

תמיד זוכרת; בין שוטרים לגנבים (תלוי מאיזה כיוון

מסתכלים); בין חילוניים לדתיים, בין נשים וגברים,

בין צעירים לבוגרים, בין כסף ושררה, והרשימה

נשארת כמובן פתוחה להצעות.

וזה מזכיר לי שלפני מספר שנים נסעתי לחפש

שקט ושלווה באי היווני פארוס, שהוא מעין גירסה

שקטה של סנטוריני, רק עם תיירים לא ״דתיים״

במיוחד, שאינם מאמינים בצורך בבגד ים.

הגעתי לאי האיגאי כדי לחוות מקרוב את רזי

האדריכלות הקיקלדית בת החמשת אלפים שנה;

אדריכלות אורגנית במלוא תפארתה.

התגוררנו בווילה הטובלת את רגליה בלי חשש במי

הים, כשרחש הגלים המרוסנים מלווה את קצב

הנשימה המרדים.

לפתע - בלי שום הכנה מוקדמת, פרט לברושור

התיירות שבו היה כתוב במפורש שהאי מתאים

גם לצעירים - פצח את השקט רעש אדיר של

מוזיקת רוק עתירת באסים, כזאת שגם שלוש

כריות פוך משובחות לא הצליחו להרגיע. שכבנו

ערים עד שהרוקדים אבוסי החשיש והאדרנלין

נפלו מהרגליים והלכו לישון את שנת היום שלהם.

היום אני יודע שכדי לחוות את המשמעות האמיתית

של ״עירוב שימושים״ בעייתי, אין צורך להרחיק עד

האדריכלות הסינרגית להפליא של האיים האיגאים,

ויעידו על כך ״חוק המואזינים״, ״חוק המרכולים״,

חוק בריכות השחייה הפרטיות, וחוק השכן שלי

מדרום שבטוח שאני צריך לשלם בשלוות נפשי

על המוזיקה הבוקעת מהרמקולים החדשים שהוא

התקין בגאווה נובורישית על הגדר הגובלת בחצרי.

ומה בכל זאת?

כיום, כאשר על הפרק ניצבות אלטרנטיבות

מבלבלות של התחדשות עירונית, ומתוך ידיעה

ברורה שהן לא באמת תורמות לתושבים אלא רק

לאינטרסים השיווקיים של יזמים הטובעים בכסף,

ולרשויות המקומיות שרוצות גם - ראוי לבדוק

מחדש את כל התיאוריות האורבניות המבוססות

באופן מוטעה ומטעה על קלישאת ״עירוב

השימושים״, ויפה שנה אחת קודם.

כיכר שרוסברי אנגליה - איבר אורגני של העיר.

למעלה:

רחוב ראשי בדובאי מבטא זהות

בעמוד הימני, למעלה:

מושאלת שאינה משקפת את תכני המקום.

דוכן רחוב למכירת מזון -

בעמוד הימני, למטה:

נתפס במקומות שונים בעולם כ״הפרעת הסדר

העירוני״, למרות שהוא מעשיר את הרחוב

בתכני המקום.

Top:

Shrewsbury Square, Shrewsbury,

UK - an organic element of the city.

Right page, top:

A main street in Dubai -

a borrowed identity that does not express

the content of the place.

Right page, below:

A street food stall,

usually perceived as "urban disorder",

though it enriches the street with local

content.