83 / 95
2019
אוגוסט
118
אדריכלות ישראלית
|
קעקועים לבית
83
|
מציאות בלתי הפיכה, המאלצת את המשתמש
(המקועקע) לעמת את התוצאה עם מצבים
משתנים, המתרחשים למשל, בתהליך ההזדקנות,
כאשר הצורך לעשות ״דווקא״ (אופצעלוכעס
ביידיש) מפסיק להיות רלוונטי.
האפשרות למנף מצבי כורח ולהפוך אותם ליתרון,
מהווה נקודת מוצא באדריכלות בכלל, ובעיצוב
התעשייתי בפרט, המהווה ענף חשוב בתיעוש
הבנייה, כאשר פרטים מעוצבים מראש מהווים
חלק אינטגרלי של כל מבנה: קירות מסך, תקרות
אקוסטיות, מסתורי כביסה, מעקות, גופי תאורה,
אמצעי הצללה, וגדרות. בכולם קיים שילוב כזה
או אחר בין ׳צורך׳ לבין ׳קישוט׳ - שניהם כמובן
לגיטימיים באדריכלות כמו בקעקוע.
היות שהשילוב הזה הוא חוק קיומה של האדריכלות
בכלל, ואדריכלות בת-קיימא בפרט, היכולת לאזן
ביניהם מצריכה - בקעקוע כמו באדריכלות -
בגרות מקצועית. שכן, שימוש מופרז בגוף או
במבנה להעברת מסרים, עלול ליצור ברבות הימים
מצב של חוסר התאמה בין הגוף (המקועקע)
והנפש (המתייסרת), מה שפוגע במקרה של
אדריכלות במידת ״קיימותו״; כלומר באפשרות
להתאימו לשימושים חדשים בהתאם לצרכים
המשתנים, עם הזדקנותו.
Top:
"Planning mistakes" leveraged by the interior
designer, by emphasizing and blurring.
Below:
Like the tatoo world, a banal building
strives for uniqueness, even at the expense of mal-
functioning.
Right page:
Over-design in the Sagrada Familia
church in Barcelona, reflects everything artist
Anthony Gaudi thought about architecture. As a
result, the planning that began in 1883 when he
was 31, necessitated the completion of the church
over more than 120 years (with interruptions), many
years after his death in 1932.