2018
פברואר
112
אדריכלות ישראלית
|
טרמוטולוגיה תאילנדית
87
|
החוות הצפות בכפרי הדייגים כוללות בתי מגורים
קבועים או זמניים, בריכות דגים שבהן מגדלים
גם סרטנים ואצות, וכן מכלאות לגידול בעלי חיים
יבשתיים.
החוות המרוחקות יותר כוללות חדר עם מיטה גדולה
המתאימה ללינה של מספר פועלים המתנתקים
למספר ימים ממשפחותיהם שמתגוררות בבתי
החווה היבשתיים.
מתחמי הגידול כוללים משטחי עץ הצפים על
ענפי במבוק, או חביות פח ומצופי-קלקר, אליהם
מחוברים מזחים המותאמים לפריקת אנשים
ואספקה. מזחים המיועדים לעגינת סירות גדולות
יותר, בנויים על כלונסאות בטון הרחק יותר מן החוף.
היות שהטרמיטים ניזונים בעיקר מתאית לחה
המצויה מן הסתם בשפע בעמודי העץ, השימוש
בכלונסאות בטון או מתכת הולך וגובר, אם כי
בשל עלותם הגבוהה יותר, ניתן לראות אותם אצל
השכבות החזקות יותר.
יחד עם זה, שימוש בבטון במי הים מהווה אתגר
הנדסי, הן משום שהמלח תוקף את מתכת הזיון, והן
משום שקל יותר להתאים את גובה המבנה לשפל
ולגאות באמצעות מבנים צפים.
בנוסף לכך, בעוד שמבני הבטון מבטיחים שימוש נוח
בכל ימות השנה, חלק גדול ממבני העץ מאוישים
רק בעונות הדייג הבוערות או בזמן הפקת הגומי
מן העצים, והם ננטשים במכוון כדי שייאכלו על ידי
הטרמיטים המתרבים בהמוניהם, כחלק מתהליך
ההתכלות האקולוגית.
Right page:
Marine farm for fish and
crustaceans.
Left page:
Day shelter for farmers
and equipment, on a bamboo raft
attached to barrels.




