79 / 96
2017
נובמבר
111
אדריכלות ישראלית
|
- קטגורית מחקר
2017
פרויקט השנה
79
|
בדיקת המצב בשטח העלתה שניכוס פיראטי
של השטחים המשותפים והליכי פרצלציה שונים
הביאו לפיצול המרחב הציבורי המשותף, ולאובדן
כמעט מוחלט של עקרונות התכנון המקורי,
באמצעות גדרות ושערים שנתפשו על ידי השכנים
כמגדירי מרחב פרטי. התהליכים האלה חסמו
בין היתר את השבילים הציבוריים שהתפתחו בין
מהמרחבים שנבדקו, על
41%-
החצרות, ונחסמו ב
ידי שימוש פרטי או פרטי למחצה.
בדיקת החצרות המטופחות העלתה שמשטחי
דשא מתוחמים, חניות פרטיות ומחסנים משמשים
לצרכים פרטיים בלבד. כתוצאה מכך התושבים
החשים אי-שייכות למרחב הציבורי מזניחים אותו,
והוא מאבד את ערכו הן ברמת מבני המגורים והן
ברמה השכונתית, בניגוד לכוונות המתכננים.
המחקר העלה כי מסמך המדיניות להתחדשות
), שבו הושקע מאמץ לשימור
2010
(לזר
9
רובע
המרחב הפרטי המשותף, נמוג לטובת תוכניות
עיבוי או פינוי-בינוי, המתרחקות מעקרונותיו
כאשר בחלק מהפרויקטים הגישה בין החצרות
נחסמת באופן מכוון לצורך בידוד המבנה.
בכך אבד למעשה ערכו של המרחב הפרטי
המשותף, שהצליח להתקיים בשכונה בהצלחה
בעשורים הראשונים - מה שהעניק לשכונה
מלכתחילה את ייחודה הרומנטי.
על בסיס זה עולים לאחרונה קולות מחודשים בזכות
הטיפולוגיה המרחבית המיוחדת של השכונה, תוך
הסרת החסמים המתוארים.
המחקר מציע לחזק את הקולות האלה כדי לסכל
את השינוי המרקמי המתוכנן בשכונה באמצעות
פרויקטי הפינוי-בינוי, המאיימים לחסל את ייחודה
המרקמי של אחת השכונות ה״נושמות״ הבודדות
שנותרו בעיר.
תוכניות התחדשות עירונית שעשויות להניב לה
סכומי עתק בגבייתמיסי השבחה וארנונה מוגברים.
מטרת המחקר הייתה, אם כן, לאתר את הערכים
הרעיוניים והחברתיים שבאו לידי ביטוי בתכנון
השטחים הפתוחים, על רקע תוכניות ההתחדשות
המאיימות לכלות את השטחים המשותפים.
דירות בקנה מידה
134-
המחקר התמקד ב
משתנה, בשלוש תקופות: בשנים הראשונות
שלאחר התכנון, במצב הקיים ובהצעות עתידיות,
מבחינה אדריכלית, נופית, חברתית וסטטורית.
החומר שנלמד כלל מסמכי מדיניות, תוכניות
אדריכליות וטקסטים של המתכננים. בדיקת המצב
העכשווי נעשתה באמצעות ראיונות עם תושבי
השכונה, תצפיות, ותיעוד צילומי.
אחת המסקנות החשובות של המחקר הייתה
שלמרות שהשטח הפתוח נתפש בדרך כלל
כפוטנציאל להרחבה, ראיונות עם התושבים העלו
גם תכנים אתנוגרפיים, המתבטאים, בין היתר
בנוסטלגיה רומנטית לאורח החיים המשותף,
שהתבטא בעבר בגינות מטופחות, משחקי ילדים
ופעולות חברתיות.
ניתוח הממצאים נעשה בשילוב המסגרת
התיאורטית של ״אורבניזם היומיום״ של קרופורד
ומודל ״אסטרטגיות הפעולה״
(
Crawford
, 1999(
). הדיון באלטרנטיבות
Swidler
1986)
של שווידלר
התכנון העתידיות נסב סביב האיזון בין הפרטי
למשותף, הנמצא בסכנה תמידית של הפרה
כאשר קיים ניגוד אינטרסים בין התכנון הראשוני
ואופני השימוש בפועל של התושבים.
בתוך כך נבדקה ההעמדה האדריכלית (המקורית)
המציבה בלוקי מגורים על מצע של חצרות
פתוחות ללא גבולות או התוויות - מה שיצר
חצר סינרגית בין שני מבנים המוצבים גב אל גב,
על מגרשים שונים מבחינה סטטוטורית. כל זה
על רקע הגדרות החוק המאוחרות יותר של שטח
פרטי פתוח (שפ"פ) וחוק הבתים המשותפים
), המתווים הגדרות מעורפלות, תוך
1961 ,1952(
הטלת נטל האחזקה על בעלי הדירות בלבד.
שכונת יד אליהו הממוקמת בין הרחובות יצחק
שדה, דרך משה דיין, דרך ההגנה ונתיבי איילון,
הוקמה מיד לאחר מלחמת העולם על ידי עיריית
תל אביב כדי לשכן את משוחררי הבריגדה היהודית
של הצבא הבריטי.
הטיפולוגיה העירונית המייחדת את השכונה
תושבים),
7,000-
הגדולה ביותר בתל אביב (כ
מבוססת במקורה על תפיסת עיר-הגנים של אבן-
עזר האוורד, תוך שימוש בטיפולוגיית ה״צילנבאו״
. מדובר במיצוב
20-
שפותחה בוויימאר של שנות ה
בלוקי המגורים בניצב לרחוב, כאשר החצרות
האחוריות המחוברות ביניהן יוצרות שטחי ביניים
לשימוש הדיירים, תוך הקפדה על זכויות שמש,
אוויר ואור. בכך נוצר למעשה מרחב ציבורי משותף,
המתווך בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי הפתוח.
בבסיס התכנון של השכונה עמד הגן הרציונלי
המתפקד כגינת ירק ונוי, ובמשמעות הסוציו-
חברתית, כמקום מפגש המשמש לפעילויות חברה,
ספורט ומשחקים.
יצירת היררכיה בין הפרטי, המשותף והציבורי,
מותנית מן הסתם ביחס בין הפרט לארגון החברתי
המקיים אותו. כך למשל, במעונות העובדים של
שנות השלושים, הקואופרטיב שימש כדרך חיים,
בעוד שביד אליהו הוא היווה אמצעי לאספקת דיור
למשוחררי הצבא, בדומה לשכונות כמו צהלה,
אפקה, מעוז אביב ושיכון הקצינים בתל אביב,
שהפכו ברבות הימים לשכונות מבוקשות ביותר.
שיכונים שכאלה איפשרו התפתחויות אקראיות
מיד לאחר תקופת התאקלמות, שארכה בדרך
כלל כעשור, והותנתה בחוסנה של האגודה. בעוד
שבשכונות כמו צהלה ומעוז אביב שנבנו עבור
אנשי צבא, כמו גם שיכון עובדי קופ"ח בגבעתיים
שנשתמרו כאגודות שיתופיות, המרחב הפרטי
המשותף ביד אליהו, התפרק מרצון כבר במהלך
העשור הראשון לייסוד השכונה.
היותשמדובר בשכונהשבההמרחב הציבורי המוזנח
נראה כאילו קפא בזמן, בין היתר בשל התבגרות
האוכלוסייה, הוא נחשב כיעד נדל״ני מבוקש על ידי
יזמים, וראוי לציין - בעידוד העירייה המנסה לקדם
Right page, top:
Landscape planning
according to the 1920 Modernist approach.
Below:
The four uses found in common
space today: random activity, neglect,
occupation, and cultivation.