אדריכלות ישראלית

Street Furniture

Architecture of Israel #

108

February

2017

page

english

ריהוט רחוב

העיר היא סכום כל הטעויות שלנו

שלטי עצור שמחייבים אותנו להביט

כל הזמן ימינה ושמאלה

המונח ריהוט מכוון ל״סיפוק צרכיו ומאווייו של המשתמש״ באמצעות ״אובייקטים התומכים

בפעילותו״. כשמדובר בעיצוב פנים, הכוונה היא לפריטים ניידים המשלימים את האדריכלות

בין אם מדובר בדירה, משרד או חנות. אולם, בעוד שבעיצוב הפנים מדובר במשתמש מוגדר

וידוע, הרחוב נועד למשתמשים רבים - חלקם הגדול מזדמן למקום באופן אקראי. המושג

״ריהוט רחוב״ שנהגה במקורו באנגליה, מדבר על אובייקטים שמוצבים במרחב הציבורי על ידי

הרשויות לטובת הכלל, ובכלל זה שלטים, רמזורים, תמרורים, לוחות מודעות, ספסלי ישיבה,

גופי תאורה, תחנות, מתקני אשפה, ואמצעי הצללה - טבעיים או מלאכותיים.

בדומה לריהוט הפנים, גם ריהוט הרחוב נועד לממש

את הפוטנציאל הגלום במרחב הציבורי, על נופו הטבעי

והבנוי, תוך התבססות על נורמות וערכים חברתיים

ותרבותיים. כמו בכל תכנון אדריכלי, גם כאן נעשים

מאמצים שונים לבסס יחס יעיל בין שימושיות, עמידות,

והעברת מסרים תרבותיים וחברתיים באמצעות פרטים

בעלי אופי קישוטי.

הרחוב מהווה מעצם טיבו זירה למפגשים חברתיים -

בין תושבי המקום, ובינם לבין זרים מזדמנים. במסגרת

זו, תפקידו המרכזי של ריהוט הרחוב למקסם את

הפוטנציאל הגלום במקום - מבחינה אדריכלית, נופית,

ותרבותית.

בשל האפקט הוויזואלי תאורת הרחוב הייתה מאז

לפנה״ס, סימן היכר

15-

התפתחותה אי שם באלף ה

לקיומו של יישוב. בתחילה היא נעשתה באמצעות

- 18-

לפידים שבערו על שמן, החל מאמצע המאה ה

- באמצעות

19-

באמצעות נורות גז, ומאמצע המאה ה

1867-

נורות ליבון. השפופרת הפלורסנטית שפותחה ב

על ידי אנרי בקרל, איפשרה בהמשך את פיתוח תאורת

הניאון, הנפוצה בתאורה הרחוב עד היום, אגב, גם בנורות

החסכוניות החדישות.

במרכז הקידמה הטכנולוגית עומדת בעיית הכיבוי

וההדלקה של כמות עצומה של נורות, שנעשית כיום

באמצעות חיישנים פוטו-אלקטריים, גופי תאורה

המוזילה במידה רבה את התפעול

LED

סולריים ותאורת

והתחזוקה, במיוחד לאור העובדה שהארת הרחובות

מצריכת החשמל הכללית.

50%-

גוזלת כ

אדריכל ד״ר עמי רן

(הלל שוקן)