2025 פברואר 140 אדריכלות ישראלית 29 | | חומר לעבודה - מחיצות | Vertigo Pavilion. Lisbon Top: Below Right page Atelier JQTS Construction: Antonio Augusto Photos: Diana Quintela מבחינה אדריכלית המחיצות הנפוצות ביותר העונות להגדרה הזאת הן שבכות (משרוביות) המשמשות להצללה והחדרת אור בשעות היממה ועונות השנה, בעיקר במקומות שבהם מזג האוויר משתנה באופן קיצוני, מחיצות מתקפלות המאפשרות צימצום והרחבת החלל, מחיצות זכוכית המאפשרות לראות ולא לשמוע, מחיצות הסתרה - פרגודים או וילונות - המאפשרות שליטה ידנית בתפקוד החלל, ומחיצות אקוסטיות. כאמצעי הפרדה המשמש גם כאמצאי מחבר, למחיצות משמעות רבה בהקניית מימד חברתי או תרבותי. כלומר משהו המקנה למה שמצד אחד של הגבול ערך שונה ממה שנמצא מעברו השני. והדוגמה המוחשית ביותר בעניין זה היא ערכם ההילכתי של תחומי מקומות קדושה כגון בתי כנסת (הדביר או עזרת הנשים), כנסיות (אזור המזבח, הבמה והאמבולטוריום), מסגדים (חזית הבניין, האולם המרכזי, האולמות הצדדיים, אולם הרוחב והכיפה), והמקדשים הבודהיסטיים. על רקע זה, המחיצה היא האמצעי הבסיסי ביותר להסדרת אינטראקציות במרחב, במיוחד בעונה שבה הטבע יוצר גבולות ברורים בין הקור שבחוץ לחמימות שבפנים, לאו דווקא מבחינת הטמפרטורה, אלא גם ובעיקר מבחינה חזותית. המחיצה מסמלת את הגבול בין הפרטי לציבורי, בין שלי לשלך ובין פה לשם. היכן נדרש סדר והיכן מתאפשר חופש תנועה ללא מגבלות. אשר על כן, המחיצה מסמלת למעשה את מהות המקום, בין אם מדובר באיזון בין סדר לכאוס, חיבור בין טבעי למלאכותי, או חיזוק המרחב האישי במרחב הציבורי בכל דרך אפשרית, החל מרמיזה (דגל או סימול באמצעות קו) וכלה במחסומים פיזיים. מחיצות קובעות את מידת הקירבה או הריחוק הנדרש בין בני-אדם, ובכך הן משפיעות על התקשורת הבין-אישית ומשדרות מסרים של פתיחות או פרטיות. בתרבויות שונות, מחיצות מבטאות רעיונות פילוסופיים של שליטה במרחב ושל הדרכים שבהן אנשים מתייחסים זה אל זה, תוך שמירה על זהותם הנפרדת, בין אם מדובר בסממנים פיזיים, סמליים, תרבותיים או חברתיים. מבחינה אדריכלית, היכולת לבסס היגיון מרחבי בהתאם לנסיבות, היא מה שמבדיל בין חלל אטום (חסר איפיון), לבין חלל חי ונושם. יודגש שהכוונה היא לא רק באמצעות אלמנטים מוחשיים, אלא בכלים השונים המותאמים להיגיון המרחבי שעל פיו מתבצע אירגון המרחב - מבחינה פונקציונלית, תרבותית, חברתית או אקלימית. ובעניין זה מיותר לומר שמה שנחשב כ״נכון״ ביפן, יכול שיחשב כשגוי בג׳בליה. ביפן למשל - קירות הנייר הדקים מבטאים את שורשיות הכללים התרבותיים, בעוד שבמקומות שבהם כללי התרבות אינם ברורים, נהוג לבצר את ההבדל בין התחומים באמצעות קירות או מחיצות מסיביות, המעניקות תחושת הגנה ומסתור. המחיצה מהווה במה ליצירתיות עיצובית, המשלבת אסתטיקה עם פונקציונליות. מבחינה עיצובית, התפקיד החשוב ביותר של המחיצה הוא להעשיר את חוויית החלל, באמצעות שילוב בין צורות, חומרים ואור - טבעי או מלאכותי. מבחינה פרקטית, התפקיד החשוב ביותר של המחיצות הוא למקסם את אפשרויות השימוש בחללים, בהתאם לנסיבות המשתנות, לתקציב, ולמאוויים האישיים של המשתמש. בפן החברתי מחיצות קובעות את מידת הקירבה או המרחק בין אנשים, משפיעות על תקשורת ביןאישית ומשדרות מסרים של פתיחות או פרטיות. כך למשל, בתכנון חללי עבודה, מחיצות מהוות כלי לאיזון בין תחושת הפרטיות, לתחושת השייכות, כדי ליצור סביבת עבודה מאוזנת ונעימה, כלומר, לא שקטה מדי ולא רועשת מדי, בדרך המאפשרת זרימה טבעית במרחב. מחיצות, ניתן לומר, הן מה שמוסיף למרחב את ייחודו האדריכלי. זאת כאשר הן מהוות כר להמשכיות, שינוי והשראה, תוך שהן מתוות את הדינמיקה האנושית ואת הדרכים שבהן בני אדם מתמודדים עם ארגון המרחב, על הרגשות, התחושות והמחשבות המלוות אותו. Top: Natural light penetration through a concrete lattice at courtyard of the Mishkan Museum of Art, Ein Harod Photo: Ran Erde Right page: Wood lattice lends warm elegance and cozy atmosphere מחיצות בטון מאפשרות להציף את חלל למעלה: הפנים באור טבעי, במוזיאון לאמנות, עין חרוד. רן ארדהצילום: מחיצות עץ מוסיפות לחלל הפנים בעמוד הימני: חמימות אלגנטית ומזמינה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=