אדריכלות ישראלית

2019

מאי

117

אדריכלות ישראלית

גיבוב אדריכלי

על ההבדל בין גיבוב שמתרחש לאורך זמן, לבין גיבוב

מדומה המתרחש באחת על שולחנו של אדריכל

- ניתן ללמוד מטכניקת המונטאז׳ שפותחה

בתחילת המאה העשרים על ידי הקולנוען הרוסי

לב קולשוב. הטכניקה שזלגה גם לתחומי יצירה

אחרים, התבססה על עריכה אקראית של אירועים

שהתרחשו בזמנים ובמקומות שונים, כדי להפיק

תגובות רגשיות של צופים שונים.

טכניקת המונטאז׳ היוותה בסיס להתפתחות

ההדרגתית של פארק דה-לה וילט בפריס, שתוכנן

על ידי ברנארד טשומי ונבנה בהדרגה

1983-

שנה על ידי מבנים ותוספות שתוכננו

15-

במשך כ

על ידי יוצרים שונים.

הכוונה של טשומי הייתה לאפשר לצרכים בלתי

ידועים מראש לבטא בהדרגה את רוח הזמן, מה

שהעניק לו שם עולמי, וגרם לו להמשיך ליישם את

הטכניקה בווריאציות שונות ולהפוך את השיטה

לסימן ההיכר שלו כיוצר (ראה אדריכלות ישראלית

.)#114

ובמילים אחרות - בעוד שהגיבוב ההדרגתי מבטא

צמיחה אורגנית בדומה לאי אלמוגים, הגיבוב

המעושה מדויק מדי, וככזה הוא אינו סובל

תוספות והתאמות, שהן למעשה הכוח המניע

את האדריכלות בכלל ואת האדריכלות העירונית

בפרט, שהגדרתה המדויקת ביותר היא: ״מקום

שכל אחד יכול למצוא בו את עצמו, אבל גם ללכת

.)70 #

בו לאיבוד״ (אדריכלות ישראלית

הארגומנט המוצנע כאן הוא שבדיוק בנקודה זו

טמון סוד קיומה של אדריכלות בת-קיימא. כלומר,

ביכולתה להתאים את עצמה למצבים משתנים,

לאורך זמן.

מכאן ניתן לגזור, שככל שהתכנון מדויק יותר, חיי

המבנה קצרים יותר. ועל רקע זה סביר לשאול,

מדוע אם כן אדריכלים נוטים לתכנן צורות הנראות

כגיבוב, ואינן מתנהגות כך?

התשובות על פי סדר חשיבותן הן: כדי לנצל את

חופש הביטוי המתאפשר בעידן ״האין מגבלות״;

כדי להעניק ביטוי צורני למערך הפונקציונלי,

ולהיתפש בכך כ״מודרניסט״ המיישם את הכלל

; כדי להשתלב בסביבה

form follows function

האורבנית המגובבת מעצם טיבה, ובעיקר - כדי לא

להיתפס כמשעמם.

ראוי לזכור עם זאת, שלנוכח השאיפות הלגיטימיות

של המתכננים, ניצב תמיד משתמש - ובמקרה

של גיבוב - משתמשים רבים - הנאלצים ללבוש

את ״בגדי המלך החדשים״ של האדריכל, תוך שהם

מעדיפים לשתף פעולה ולהיתפס כ״מביני עניין״,

או לנסות להתקומם נגד התופעה ללא הצלחה,

משום שהאדריכל מגובה על ידי היזם, המגובה

בעצמו על ידי הרשות - כולם סבורים שמה שנראה

״אחר״ שווה יותר, בין אם מדובר בהיבטים שיווקיים,

תדמיתיים או פוליטיים.

הדעה המוטעית כאילו גיבוב אותנטי כרוך באי

בהירות מרחבית, נשללה כבר בשנות השישים

של המאה הקודמת, באמצעות ״פונקציית הגיבוב

) שהתבססה על

Chained Hashing

המשורשר״ (

״טבלאות גיבוב״ - מעין מילון של צבר משתנים

שנועד להמיר קלט ארוך בפלט קצר.

השיטה פותחה באמצע שנות השמונים למושג

מתקדם יותר תחת השם ״פונקציית הגיבוב

)

Universal Hash Function

האוניברסלי״ (

שעל פיה פותחה שיטת האיחסון על בסיס

מקום פנוי בדיסק קשיח - שחיקויו במציאות

בא לידי ביטוי במחסן האוטומטי, ובעיקבותיו גם

בחניונים האוטומטיים. שניהם פועלים על בסיס

זמינות מקום, ולא על בסיס מספר קטלוגי הנפוץ

במחסנים קונבנציונליים.

המחשבה כאילו אי-הסדר המתגבב במחסנים

שכאלה גובל בכאוס, נשללת על ידי תורת הכאוס,

הגורסת שגם מערכות כאוטיות מאורגנות על פי

מירקמים תלויי סביבה שניתנים לחיזוי ופענוח, ועל

כן השינויים הצפויים בהן מזעריים בלבד.

הדוגמה המוחשית ביותר לכך היא מדע

הסטטיסטיקה שעל פיה ניתן לחזות אירועים

אקראיים לחלוטין, כמו למשל היחס הקבוע בין

מספר הזכרים והנקבות, גם כאשר אין ביניהם שום

תלות נסיבתית נראית לעין. דוגמה מוחשית יותר

ניתן לראות בסדר המופתי המאפיין, למשל, חבילת

קיסמים המסתדרים מעצמם בתוך מיכל עגול,

כמניפה פרקטלית, שבה שולט יחס הזהב.

מכאן ניתן לגזור שכללי ההתנהלות במערכות

מגובבות אינם מאופיינות באי-סדר, אלא

מוכתבים על ידי מערכות האילוצים המתקיימים

בה, כגון צורה, משקל, נפח, ובמקרה של מערכות

עירוניות - תרבות, אורחות חיים ותנאי מזג האוויר.

כלומר, מה שנראה מגובב, אינו בהכרח מבולגן,

ומה שנראה מסודר, אינו בהכרח כזה.

ניטרול ההיבט הכאוטי ממצבים מגובבים מאפשר

כיום ניהול אלגוריתמי של מערכות אורבניות

מסובכות, אבל לא בהכרח מועיל.

המציאות המקוונת ששינתה את אורחות החיים,

מטילה צל על הישגי האדריכלות, שאיננה מסוגלת

עדין להסתגל אליה. שטחי בנייה רבים ננטשים

ומתייתמים כתוצאה משינוי מהותי באורחות

החיים - החל ממילוי טפסים ותשלום באמצעות

הנייד, התמצאות במרחב באמצעות ווייז, חנייה

באמצעות פנגו, ועבודה בלפטופ.

על רקע זה ראוי לגנות את התנהלות הרשויות

השבויות עדיין בחקיקות בלתי רלוונטיות - חלקן

בנות מאה שנים ויותר, דוגמת חוק ההפקעות

הפוגע ללא רחם בזכויות הקניין של הפרט תחת

מסווה של טובת הציבור. החוק המבוסס על פקודת

,1943-

(!) הקרקעות שחוקקה על ידי הבריטים ב

כאשר צ׳רצ׳יל היה ראש ממשלת בריטניה, והוא

השתמש בה למימוש פעולות הכיבוששל הממלכה

המאוחדת שחלשה על חצי עולם.

ברוח זו ממש, המערכות הסטטוטוריות עדיין

עמוסות בהנחיות מרחביות בלתי רלוונטיות,

המחייבות אדריכלים לדבוק בטכנולוגיות שאבד

עליהן הכלח, דוגמת גג הרעפים בן אלפי השנים,

או שילוט אחיד המבטל כל אפשרות לביטוי ייחודי.

הכל תוך שתלטנות פקידותית מעליבה שבעל

שררה נטול ניסיון תכנוני הוגה במשרדו, ואין בינן

לבין המציאות המקוונת שום קשר מחייב.

לקידמה יש מחיר, וכמו בכל שיטה שמקצרת

תהליכים, גם כאן, הפתרון הופך להיות בעיה,

כאשר הגיבוב הטבעי האמור לבטא אירועים, זהויות

וחיבורים אקראיים, מוחלף בתוצרי אינסטנט

המבטאים את מאוויו היצירתיים של האדריכל תוך

ניטרול המימד האקראי המעניק לאדריכלות תוכן

דינמי, מהות אנושית ושמחת חיים.

במציאות המקוונתשבה הכל חשוף, נשלט ומנוטר

על ידי מצלמות וחיישנים, לאדריכלות יש תפקיד

חשוב שבעתיים במתן ביטוי ייחודי, הן מבחינת

המקום, הן מבחינת הקהילה, והן ובמיוחד מבחינת

הפרט, שאיבד זה מכבר אתמעט הפרטיותשהייתה

לו. ובמקום לנעול את האדריכלות באמצעות

מגבלות עיצוביות, חוקים ותקנות, יש צורך לאפשר

גיוון שישבור את המונוטוניות הקפואה המבוטאת

באמצעות אחידות מרחבית שנובעת מקווי בניין

אחידים, ומגבלות שרירותיות אחרות.

אחת הבעיות הבולטות לנוכח צימצום הזמינות של

שטחי הבנייה היא שלא ניתן כיום לתכנן חצרות

פנימיות שהיוו סממן מובהק של האדריכלות הים

תיכונית. מעבר לעובדה שהן מאפשרות התגוננות

בפני שינויי מזג האוויר הקיצוניים, הן מהוות

אמצעי מובהק ליצירת מרחב פרטי שבו המשתמש

יכול לבטא את עצמו ולעשות שם כרצונו .

Organic stacking in Guanajuato, Mexico.

Located in a narrow valley, its streets are

narrow and winding - most are alleys that

cars cannot pass through, some are long

sets of stairs up the mountainsides.

גיבוב אורגני ב-גואנגואטו, מרכז מקסיקו.

מיקומה של העיר בעמק צר, יצר רחובות

צרים ומתפתלים - רובם סמטאות ומדרגות

שאליהן ניתן לעבור ברגל בלבד.