59 / 96
2018
נובמבר
115
אדריכלות ישראלית
|
שומרי הסף הכחולים
59
|
מיקומו הייחודי של הכפר על רכס כורכר המשתפל אל
הים, כמו גם הממצאים הארכאולוגיים הכוללים פסיפסים
יפיפיים וניקבת מים הרודיאנית ששימשה להעברת מי
האקוודוקט מנחל תנינים, כמו גם הקמת הגן הלאומי
מדרום לו, לא הצליחו למשוך מבקרים אל תוכו. למרות
קירבתו לכביש החוף, ההגעה אליו מוזנחת ומסורבלת.
התקווה היא שמיליוני כלי הרכב החולפים על פניו בכביש
החוף יבחינו בשינוי הוויזואלי המתרחש בו, ישאלו שאלות
ולאחר ביקור יפיצו את הבשורה שמאחורי הכחול יש גם
חוף ים מן היפים בארץ, בין היתר משום שהוא טרם ספג
את מכת הליכלוך של מתרחצים חסרי מודעות סביבתית
(יש דבר כזה).
ייתכן שפעולה שכזו תניב אולי גם התקנת גישה ישירה
מכביש החוף, שעשויה לקצר את הדרך אל סמטאותיו
ובתיו האורגניים, ואולי גם לחבר בין כל צבעי הקשת של
החברה הישראלית.
נכון לעכשיו, המקסימום שהמדינה הקצתה לכפר
המוקצה מחמת מיאוס הוא תחנת משטרה מקומית,
וחיבור (רגלי) ל״שביל ישראל״ מכיוון הר חורשן, או תחנת
הרכבת בחדרה, שממנה ניתן להגיע בהליכה של לא יותר
משעתיים.
הרעיון להשתמש בצבעים לקידום תיירות אינו חדש, ואם
כי בדרך כלל, קודם בא הצבע ורק לאחר מכן התיירים,
כל המקומות הצבעוניים זוכים לסיקור נרחב וביקור של
תיירים, בעיקר משום שהם מבטאים משהו ארצי, בעיקר
במקומות עניים שתושביהם משחרים לביטוי עצמי זול
ונגיש - כמו בהודו, אפריקה, מרוקו או דרום אמריקה.
במקרה הזה, הרעיון מעוגן מילולית בשם הכפר:
המשמעות של ג׳יסר היא גשר, וזרקא - כחול.