Architecture of Israel #
111
|
November
2017
|
Project of the Year Competition 2017 - Building Category
page
english
אחוזים ממקצוע האדריכלות מוקדשים כיום להספקת תעסוקה לפקידי הרשויות הממציאים חדשות לבקרים
70
אחוזים מוקדשים להבטחת הכנסה ומימון ישיר של
10 ;
הנחיות תכנון נוספות על כל אלה שאבד עליהן הכלח
יועצי בטיחות, נגישות, מיגון ובבל״ת - ובעשרים הנותרים מתחלקים חלומות הפז של המזמין, וכן - המאוויים
האגואיסטיים של האדריכל. אלא שהעשרה אחוז האלה המושגים תוך מאבקי אגו עם הלקוח, מוקדשים בשנים
האחרונות לקידום אדריכלות סטרילית שמותירה את כל סממני החיים מאחורי דלתות שמסתירות את מכונת
הכביסה, המייבש וכיום גם את המקרר, ולמעשה את כל מה שאנחנו מחפשים כל הזמן. בז׳ארגון השיווקי קוראים
לזה פתרונות איחסון - משהו שעמד פעם במרכז התכנון הנבון, אבל כיום נחשב לפרט ״שולי״ שממתין למעצב
ולפנות את כל מה שעזר לנו
4
הפנים המגיע בשלב האיכלוס, לאחר שסיימנו לרצות את כל מה שהבטחנו לטופס
לקבל אותו. הפיתרונות האלה תופסים מקום בקידמת הבמה כחלק מהפירסום שנועד לזמן לאדריכלים ומעצבי
פנים את הפרויקט הבא, או לחדול.
אדריכל ד״ר עמי רן
חומר למחשבה
סינמה בלש
היכן מחביאים את השואב
הקונפליקט הקיומי הזה מקבל את מלואמשמעותו
כאשר מדובר בהתנהלות יומיומית של בני אדם
קונבנציונליים (כאלה שטרם הותקן במוחם שבב
מחשב). וזה בעייתי. בעוד שבאדם כמעט שלא
חלים שינויים אבולוציוניים המתבטאים מן הסתם
בחילוף חומרים המתקתק כמו שעון ביולוגי,
האדריכלות ממריאה לשחקים וירטואליים בשם
האסתטיקה, בעודה מנסה להצניע כל מרכיב
אנושי שעלול לקלקל את התמונה.
הסתירה התכנונית הזאת, הנוצרת בין המבנה
לתפקודו השימושי יוצרת למעשה ״אדריכלות
קונפליקטואלית״ (המצאה שלי), המורכבת
ממערכות חללים סינתטיים, שאין בהם כמעט
מקום למקריות.
במסגרת זו נעשים ניסיונות להגמיש את המבנה
באמצעות פתרונות ממוחשבים למיתון הבעיה,
ובמילים אחרות - להשיב למבנה את הקומפקטיות
שהיוותה מאז ומתמיד נושא מרכזי באדריכלות,
ובמיוחד כיום כאשר מרחבי המחיה אוזלים.
אחד הסובלים העיקריים מהקונפליקט הוא
שואב האבק, המחפש עדיין את מקום המסתור
המסורתי שלו מתחת למדרגות, לאחר שטרנד
המדרגות המרחפות נכנס לתמונה.
בלוג של עקרות ועקרי בית ״המרשתת של אמא״
) שהיפנה למנוייו את השאלה ״היכן
mumsnet(
אתם מסתירים את שואב האבק״, זכה לתשובות
מעניינות, שעשויות לחדד את הבעיה:
״בתוך תיק דמוי עכבר-מחשב המוצב כפסל
סביבתי בסלון״; או - ״השאלה הזאת הטרידה
אותנו במשך שנים, עד שהחלטנו לאחסן את
השואב בעליית הגג, אבל למי יש כוח לעלות לשם
בכל פעם שמשהו נשפך…״; ״הפתרון הטוב ביותר
יעה עם מברשת״; או - ״כשחידשנו את המטבח
הקצבנו לשואב תא מיוחד, אבל בעלי מעדיף
להחנות שם את הקורקינט המתקפל שלו״; או -
״השואב מחובר לתקע במטבח באופן קבוע ומוכן
תמיד לשימוש״.
ובעצם, זוהי הסיטואציה השכיחה ביותר, משום
שלשואב האבק, כמו לרובוט המחליף אותו,
יש נוכחות מרחבית שתוכנות המחשב מנסות
להתעלם ממנה. ועד שהמכשיר החיוני הזה
יצליח לאחסן את עצמו מתחת למיטה ולצאת
משם באמצעות הקלקה בנייד, הסיטואציה
הקונפליקטואלית הזאת רק תחמיר.
וברצינות יותר - דוגמה מאלפת לשליטה
ממוחשבת על אירגון המרחב הוא המחסן
האוטומטי, שבו הפרטים מאוחסנים - לא על פי
קטגוריות מוגדרות, אלא על בסיס ״מקום פנוי״
בדומה (אגב) לאיחסון קבצים על דיסק קשיח, שבו
אין למחשב שום בעיה לפזר את חלקי הקבצים
במקומות שונים, ולאחד אותם במהירות הבזק
כשהם נדרשים.
הרעיון מבוסס על יכולת המחשב “לזכור” היכן
הדברים מאוחסנים, ולשלוף אותם משם בעת
הצורך באופן מהיר ואוטומטי.
הפקרה עיוורת של אירגון המרחב בידי המחשב
שואב אבק שמחפש את עצמו במסדרון
למעלה:
של קלאודיה.
חדר שינה עם מדרגות
בעמוד השמאלי, למעלה:
נשלפות בדירת סטודיו קומפקטית.
מודל ״הבית הגדל״ של
בעמוד השמאלי, באמצע:
.1931-
לה-קורבוזיה מ
״הבית הגדל״ של מיס ואן דה רו.
מתחת:
״הבית המשתנה״ של לואי קאהן.
באמצע משמאל:
מחסן אוטומטי שבו הפריטים מאוחסנים
מתחת:
על בסיס מקום פנוי ולא על פי קטגוריות.
89




