אדריכלות ישראלית - גיליון 142

How long Shall the Wicked Rejoice אדריכלות ישראלית Architecture of Israel #142 August 2025 | 54 | התופעה החברתית שמאפיינת יותר מכל דבר אחר את הרבע הראשון של המאה העשרים ואחת, היא ההתמכרות. לא משום שבתקופות אחרות היא לא הייתה קיימת, אלא שכיום היא מנוצלת על ידי כוחות הרשע – גופים כלכליים המשעבדים אותנו לאפליקציות ״שאי אפשר בלעדיהן״, ולא פחות מהם, פקידי הרשויות השונים, העושים בשררה ״קרדום לחפור בו״, כדי למרר לציבור את חייו. אם קודם ההתמכרות ייחדה קבוצות הניתנות להגדרה כגון, ״מסוממים״, ״שתיינים״, ו״עברייני מין״, כיום כמעט כולנו מכורים לרשתות החברתיות, לטלוויזיה, למחשב, ולטלפון הנייד, שבלעדיו אנחנו לא מסוגלים לזכור כלום. עובדתית, מה שמכתיב כיום את סדר חיינו כאדריכלים, הוא למעשה העדפה כפויה של החלטות שמתקבלות עלי ידי מי שאינם אדריכלים – החלטות הרות גורל הפוגעות ללא כל מחשבה שנייה בקניין הפרטי, בניגוד בוטה לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. מרביתן מוכתבות למעשה על ידי מאות סוגי יועצים בנושאי בטיחות, נגישות, מיגון, עיצוב סביבתי, מיזוג, תאורה, תכנון עירוני, תנועה, בנייה ירוקה, בידוד, איטום ואוורור; החלטות שאין חולק על חשיבותן, אבל משום מה נשכח שהן היו שם מאז ומתמיד, נתונות בידי האדריכלים כהוגי ומתכנני המבנה. אחת הדרכים שבאמצעותן ניתן לסווג את שלבי התפתחות האדריכלות, היא שימת לב להבדל בין סגנון בנייה שמציב במרכז את האדם, צרכיו ומאווייו, לבין סגנון שמתמכר להיבטי הנראות. על רקע זה, מעניין לציין דווקא את סגנונות הבנייה שמתבססים על חוקיות מבנית ולאו דווקא על ארגון צורני. הבולט בהם הוא איך לא, האדריכלות המודרניסטית שהתפתחה בעקבות המהפכה התעשייתית, שהתופעה הבולטת ביותר בה הייתה הייצור ההמוני, עד כדי כך שהאדריכלות נתפסה כמכונה לייצור המוני של מבני מגורים, שיש בהם הכל, חוץ מנשמה. ואולם, כדי לא להיתפש בהיסחפות חוזרת ונשנית לאדריכלות שעדיין לא נפטרנו מרעותיה, מוצע להתמקד בתקופת . למרות 17- וה 14- הרנסנס, ששלטה בכיפה בין המאות ה שבדומה לאדריכלות המודרניסטית גם אדריכלי הרנסנס הציבו במרכז את שיפור היעילות, אבל לא על חשבון תחומי חיים אחרים, ותוך התעניינות באמנות, במדעים ובפילוסופיה, שאפיינו את העת העתיקה, לאחר קיפאון של כאלף שנות השלטון הפוריטני החוסם של הכנסייה. בנוסף, חשוב לציין, שבדומה לאדריכלות המודרניסטית, תקופת ה״התעוררות״ (רנסנס), לוותה בהמצאות וגילויים טכנולוגיים, החשובים בהם מבחינה אדריכלית היו המצאת הפרספקטיבה הליניארית, חישובים מדויקים לניצול התאורה הטבעית, ובניית קומפוזיציות אדריכליות הכוללות בני אדם, בניסיון לתאר את המציאות באופן מדויק יותר. במסגרת זו אי אפשר שלא לציין את אחת הדמויות המרכזיות שחיו בשיא התקופה - המדען, המהנדס והממציא ליאונרדו דה וינצ׳י, ששאיפתו חסרת המנוח לפתח מוצרים שימושיים, כללה בעצם את המטוס (מכונה מעופפת), טנק שהיה מצויד במספר תותחים ויכולת תנועה בכיוונים שונים; ולא פחות חשוב מכך, אקדח (פיסטול), שבלעדיו קשה לתאר שליטה בסיסית באוכלוסייה, שלא לדבר על מחזות היצ׳קוקיים. המבנה הפשוט ששימש לאיחסון סירות, לפני השיפוץלמעלה: המבנה הממוקם על שפת הפך לנקודת תצפית רומנטיתלמטה: המבנה הפשוט הפך לנקודת ציון אדריכלית בעמוד השמאלי: OFIS Architects  : מירן קמביקצילומים

RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=