אדריכלות ישראלית - גיליון 121

2020 מאי 121 אדריכלות ישראלית | קטגוריית מחקר - 2020 תחרות פרויקט השנה 105 | 3 במהותה) של הצופה כמבקר פעיל המתרשם מהנוף המורכב משטיחים ססגוניים דוגמת גני המבוך האנגליים שהוויצמנים הכירו. במאמר העוסק באדריכלות של תקופת המנדט ובעיקר בארמון הנציב , כותבים רון פוש והרברט גילבר 1933 וגניו שתוכננו על ידי הריסון בשנת ) שהמבנה, גניו ומבנה השער Ron Fusch & Herbert Gilbert Herbert( משקפים תפיסה קולוניאליסטית-בריטית שממשיכה באחוזת ויצמן. ראוי לציין עם זה, שסגנונו הקולוניאלי של הריסון שונה בתכלית מסגנונו המתעגל של מנדלסון, ועל כן ניתן לקבל את ההערה באופן חלקי בלבד, ורק באזורים שבהם ניכרה השפעתה הרבה יותר של ורה, בעיקר בערוגות הוורדים הגאומטריות. לדברי מנדלסון עצמו, הוא ניסה לחזות את הבית כחלק מהתפיסה הציונית הרומנטית של מדינת ישראל העומדת לקום. במסגרת זו הוא מדמיין בית שגניו מחברים בין כל חלקי "האימפריה" החוצה יבשות תוך יצירת ישות סימבולית שמעבר לזמן ולמקום״ (בתרגום חופשי). במסגרת זו המוטיבים הסמליים חודרים גם לחלקי המבנה ובית השער שנשען על משמעות ״מבנה השער״ היווני (כגון הפרופילאה באקרופוליס) כמשהו שנועד ליצור שינוי אצל המבקר המגיע מהחוץ אל העולם הגבוה והנשגב. חשוב לציין שאת תכנון הצמחייה ביצע למעשה אדריכל הגנים שלמה ויינברג-אורן, חבר קיבוץ יגור. הצמחייה מגוונת וכוללת מינים רבים של צמחי ארץ-ישראל - הדרים, זיתים, תאנים, אלונים, וכן צמחים טרופיים מגן צמחי האקלים על שם ד"ר ורבורג - מנגו, אפרסמון, ועוד - שביניהם נשתלו שיחים, מדשאות ופרחים. וכך, בחירת הצמחים הסמלית, הן של מנדלסון והן של ורה, בגנים המקיפים את הבית, יוצרים למעשה מתחם בעל אופי בינלאומי המורכב מצמחייה מיובאת מכל רחבי העולם, החל מאלון השעם שמוצאו מדרום מערב אירופה, המשך בעצי גויאבה דרום-אמריקאים וכלה בעצי התות האסיאתיים. אוסף צמחים הולם דווקא לחזונו הציוני של חיים ויצמן, לפיו המדינה מיועדת ללאום היהודי שיגיע מכל קצוות תבל. לסיכום: מחקרים העוסקים בבית מציגים אומנם את הסקיצות של מנדלסון בהן ניתן להבחין בהנגדה המתוכננת בין קווי המתאר האורתוגונליים של המבנה, לעומת השבילים המתעגלים המקיפים כגלים סוערים את המבנה. בהקשר זה ראוי לציין שההנגדה הזאת היא מניירה סיגנונית של מנדלסון, שהועתקה ממוריו המודרניסטים וביניהם גרופיוס מנהל הבאוהוס, שהשתמש בקווים המתעגלים לריכוך הגיאומטריה המלבנית, בעיקר בחדרי המדרגות שסיפקו לו תירוץ פונקציונלי, דוגמת החזית המערבית הנפתחת לבריכה אליה אמור לזרום אוויר מהים בשעות אחר הצוהריים ולצנן את המבנה כולו. כמו כן, במרפסת האפסיס בחדר השינה של חיים ויצמן שבו חלונות היקפיים מאפשרים מראה פנורמי של הנוף המזרחי בכל שעות היום. מסתבר שהתפיסה האדריכלית של הבית, הגן והחלוקה לאזורים הייתה חשובה יותר לאדריכל ופחות לבעלי הבית, שהקנו חשיבות רבה יותר לתכנים האישיים שמילאו אותם, ובכלל זה פרטי הריהוט והבחירה בצמחייה. חשוב לציין שאתר הבנייה נרכש מהפרדסן אייזנברג ביוזמתה של ורה שרצתה למלא את משאלתו של חיים ויצמן להתגורר בסמוך ל״מכון זיו״, שנוסד באותה עת ביוזמתו כמכון מחקר לדשנים שיעזרו לפתח את החקלאות המקומית, ונקרא לאחר כעשור על שמו של ויצמן. * שם המחקר: "תרבות חומרית בבתים היסטוריים בישראל: הבניית הזיכרון הלאומי". מנחה: דר' מור פרסיאדו, מהמחלקה לאומנות יהודית, אוניברסיטת בר אילן. לוטם פרידלנד צילום: