אדריכלות ישראלית - גיליון 121

Project of the Year 2020 - Research Category אדריכלותישראלית Architecture of Israel # 121 | May 2020 | 104 שושנה בין האישי לעקרוני: גני אחוזת ויצמן שושנה הררי פרק מתוך עבודת דוקטורט העוסקת במערכת היחסים בין ורה ויצמן לאדריכל אריך מנדלסון, במהלך תכנון ובניית אחוזת ויצמן. הפרק מתמקד בשינויים שנערכו בגני האחוזה במהלך השנים, כעדות לטעמם ותפיסת עולמם הרומנטית של הדיירים, כאנטי-תזה לתכנים הסגנוניים שהוטמעו במהלך התכנון והבנייה במבנה ובגניו כיצירה אדריכלית אחת. נקודת המוצא למחקר היא תפיסת עולמה הרומנטית של ורה ויצמן ), כשהיא מביטה 1881-1966( כפי שהיא באה לידי ביטוי באוטוביוגרפיה מחלון חדר העבודה של בעלה חיים ויצמן לעבר גבעה ועליה פרדס מוזנח: "... התכוונתי לקנות את המראה (…) הנפלא של ירושלים לצד הרי יהודה". ורה שדגלה במתן ביטוי לנוף הארץ ניסתה לשכנע את האדריכל שתכנן את ביתה - אריך מנדלסון, שהבית ״אמור לשאוב את יופיו מהמקום״ (בתרגום חופשי), בעוד שמנדלסון עצמו - שהיה כבר אז אדריכל בעל שם בינלאומי, בחר להעניק למקום פרשנות סגנונית אישית ברוח המודרניזם הבינלאומי. המחקר עומד על כך שהבית וגניו המרשימים נחשבו מאז הקמתם בשנת כיוצאי דופן בנוף המקומי, ואישים רבים שביקרו בו ביטאו את 1937 התרשמותם בכתיבה ובציור, ביניהם הצייר ראובן רובין שהקדיש לאחוזה ולסביבתה כמה ציורים, ביניהם זה של ״בית יעקב זיסקינד״ שתוכנן במתחם מכון ויצמן על ידי האדריכלים אריה אלחנני, ישראל 1947- ב דיקר ואוריאל שילר (על פי מתווה שהוכן על ידי אריך מנדלסון), שבו ניתן לראות בבירור את בית ויצמן על הגיבעה שברקע. - ) Blanche Dugdale אחייניתו של לורד בלפור - בלנש דאגדייל ( שהגיעה לביקור בארץ תיארה במכתב את התרשמותה מהמבנה תוך התמקדות בגן: "(...) המלהיב בשפע צבעיו (...) ולמרות שהוא מזכיר בצבעיו הלוהטים את הגנים האנגליים, הוא חי בהרמוניה מושלמת עם סביבתו הארץ ישראלית ותואם בהחלט את תכליתו". התיאור הזה מבטא את שורש הקונפליקט שהתנהל במהלך התכנון והבנייה בין בעלת הבית והאדריכל. והפרט המעניין בכך הוא שלמרות שהיא הטיפה לחיבור עם הנוף הארץ ישראלי, בפועל היא שאפה לשחזר את הסביבה המוכרת לה מלונדון, ובמיוחד מגני קנזינגטון, שיצרו אצלה את תמונת הגן האידיאלי. ואכן מרבית הגן העוטף את הבית מעוצב ברוח תפיסתו הסגנונית של מנדלסון, פרט לחזית הצפונית המבוססת על ערוגות המזכירות את גני הוורדים האירופים. במקום אחר בביוגרפיה ורה כותבת: "קיבוץ ויצמן, כפי שאני מכנה את ביתי בהומור, נעשה זה מכבר חלק מההיסטוריה החיה של ישראל. אירחנו בו נסיכים, אנשי שם, אומנים וגם… עמך". אמירה (מתנשאת) זו מצביעה על תחושת השליחות (הממלכתית) של ורה כמי שרואה במקום ״ייצוגי״ מקום שמדבר בשפה אירופאית) - כזאת המוכרת לכל אותם אישים מערביים (בעיקר) שמגיעים לביקור רשמי בביתה. ראוי לזכור עם זה, שמי שתכנן את חלוקת השטח והשבילים בגן שאיפשרה לוורה לשתול בהם צמחייה מיובאת, היה מנדלסון, שהצליח בדרכו לבטא באופן סמוי את גישתו המודרניסטית לביטוי המקומיות, בין היתר באמצעות הערוגות בכניסה הצפונית לבית שבהן ורה הורתה לשתול וורדים בצבעים וזנים מיובאים. כלומר - מנדלסון השכיל ליצור דיאלוג עם הסביבה באמצעות תכנון הבית והגנים הסדורים כגלים דינמיים ברדיוס מתרחב ככל שהם מתרחקים מהבית. ובהקשר זה לואיזה אשתו של מנדלסון תיארה את יחסו של מנדלסון לעבודתו: ”…הוא היה נוהג ללכת לאתר ללמוד אותו במשך שעות - נותן ליבו לכיוון הרוח, לחום השמש ולמבטים אל הנוף...". בתיק התיעוד של הבניין שנערך ע״י טל אייל, נכתב: ״משני צידי הדרך המובילה בפיתול אל הבית נטועים עצים גבוהים החוסמים את שדה הראייה וגורמים לאורחים המגיעים אליו להיות מופתעים״. אלמנט ההפתעה חוזר על עצמו בכל חלקי השבילים של האחוזה כאשר עין המבקרים חסומה מלראות את המשכם, תוך הפעלה (מודרניסטית מיקרא