אדריכלות ישראלית

Architecture of Israel #

119

November

2019

editorial

page

english readers

דבר העורך

לאן נעלמה הצניעות

אני לא מכיר מישהו שלא נתקל באמירה האינטליגנטית ״אחרי החגים״, כאילו שיש מצב בארץ בלי

חגים. מדובר בפטנט לאומי שנועד מצד אחד להוציא לעצמאים הנאבקים על כל יום עבודה את

הנשמה, ולשמח את השכירים המדלגים על כל גשר שאפשר לבנות בין החגים. השנה ״זכינו״ לחידוש

מרענן בדמות ״אחרי הבחירות״, שדומה בעיניי לאמירה ״אחרי המלחמה״.

״אחרי המלחמה״, כתבה המשוררת ויסלבה שימבורסקה בשיר

״סוף והתחלה״... מישהו חייב לנקות כי הסדר לא ישוב מעצמו...

לגרור קורה כדי לתמוך בקיר... להחליף זכוכית בחלון, לשקם את

הגשרים ולתקן את החולצות שנקרעו מרוב הפשלת שרוולים.

הכל כמובן ב״ממלכתיות״ - מושג מקומם שהושאל מממלכת

דויד או מהממלכה הבריטית המאוחדת, ואומץ על ידי בן גוריון

עם הקמת המדינה כדי להחליף את המילים העממיות מדי

לטעמו - ״ארצי״, ״ציבורי״ או ״מדיני״.

אבל זה בהחלט מתיישב עם אמירות ״ממלכתיות״ אחרות שלו,

כמו: ״דרושים לנו בני אדםשנולדו כפועלים…התימנים והספרדים,

אשר רמת חייהם ודרישותיהם נמוכות מאלה של פועל אירופאי,

כדי שיוכלו להתחרות בהצלחה בפועלים הערבים״.

בכל מקרה, למרות שיש לנו כיום מלך, זה הזמן לעקור את

המילה הפטרונית הזאת, כדי שהיא לא תאפשר לנסיכי-פרא

לעודד חיסול חשבונות עם בית המשפט העליון, לאפשר טיפולי

המרה על ידי מומרים, או לנהל את הקמפיין הבלתי שפוי ״מי

שנוסע לבד מגיע לאט״. כאילו שכל ה״לבדניקים״ החליטו יום

בהיר אחד לחיות עריריים, או שהבדידות נפלה עליהם מפאת

גילם, ובהיעדר איזה טרמפיסט מזדמן שאין לך מושג מתי הוא

יחליט להתעלל בך, הם אינם מצליחים להגיע לעבודה או הביתה

בשלום.

אז, בשמם ובשם כל מי שמבזבז כל יום שעות בפקקי

״: כל זמן שהמדינה לא מצליחה לספק תחבורה

Carpool

ה-״

ציבורית נאותה, לפחות ברמה שממלכות אחרות מספקות כבר

למעלה ממאה וחמישים שנה, תרדו מזה, ובהזדמנות זאת תרדו

כבר מאיתנו, ואם אפשר בפוזה ״ממלכתית״.

כשלמדתי ב״ממלכתי א׳״, הכתובת שהתנוססה מעל סמל בית

הספר הייתה ״הצנע לכת״. בתקופה ההיא הממלכה הבריטית

המאוחדת שירשנו ממנה הרבה (מדי) עדיין נחשבה למילת גנאי,

והתקשיתי להבין את הקשר בין המושג המתיימר, לבין הסביבה

השקטה והנעימה של צהלה, שלמרות שהיא גידלה את מרבית

מנהיגי המדינה, לא היה בה אפילו מלך אחד. כולם הצניעו לכת

בלי בושה: משה דיין היה קאובוי מהסרטים, אריק שרון הזכיר את

אהוד השמן מחסמבה, ורבין היה ונשאר, לצערי, נשמה טובה.

אדריכל ד״ר עמי רן