אדריכלות ישראלית

Architecture of Israel #

117

May

2019

editorial

page

english readers

דבר העורך

היציאה מחירות לעבדות

לאחר שפיכת הדם והאש ותמרות העשן במהלך הקמפיין המביש לבחירות, הניסיון הנואש לבער את החמץ בפסח שבא

בעקבותיו, והאכזבה מ״השם״ ששמע רק את צעקותיו של צד אחד, ולא שעה לתחינותיו של הצד האחר, צריך לחשב

מסלול מחדש.

ואני שואל את עצמי מה היה אומר רבי טרפון על החכם, הרשע… על התם ועל זה שאינו יודע לשאול?… מה בעצם ביקש לבן

הארמי לעשות למתי המעט? ולמה… למה, צריך עשר מכות, כשאפשר לחסל את הדמוקרטיה במכה דיקטטורית אחת?

ולא, בניגוד לכל מדליקי המשואות, אני לא חושב שצריך לפחד מאף שר חינוך או שר משפטים פנאטי. אם עברנו את

איילת, נעבור גם את פרעה. ואם חושבים על זה לעומק, הרי עולם המשפט אינו באמת טלית שכולה תכלת, והמשפטנים

המובילים אותו בכחש תוך ציטוט משפטים איזוטריים, אינם ראויים לשום חמלה. והראיה הטובה ביותר היא העוולות

המשפטיות שנעשות כאן השכם והערב תחת המסווה המגוחך של ״דיני ראיות״, תוך התבססות על חוקים אנכרוניסטיים

המנוסחים בשפה מבלבלת ומתנשאת, כדי שאף אדם מן השורה לא יבין אותה, ואני מתערב שגם לא מרבית המשפטנים,

אחרת הם לא היו מתעסקים בלפרשן אותה הלוך ופרשן, כאילו הייתה דברי אלוקים (ליתר ביטחון) חיים.

לא ברור מדוע במאה העשרים ואחת צריך להשתמש בבירבורי ביצים בארמית כמו … מאי טעמא (מה הטעם) הרי לית

מאן דפליג (הרי אין חולק על כך), מדעיקרא (מלכתחילה),

ברור לכולם שכל דיכפין (מי שנדחף) ייתי ויאכל (יהיה שר),

ובסוף יירד כמו כולם מאיגרא רמא לבירא עמיקתא (כלומר

- יצטרך להחליף את המכונית המשוריינת שעלתה לנו

שלושה וחצי פקינג מיליון שקל, באיזה מרצדס שעולה

פחות ממיליון). ולמה בעצם צריך להשתמש במונח ״כל

דאלים גבר״ כדי להגיד שהחזק גובר על החלש? זה לא

ברור, מובן ומוקצה מחמת מיאוס, מקדמת דנא?…

כך שאם לוקחים את זה בטוב, ובלי לפחד מדוברי ״האמת

המשפטית״, שאין בינה לבין האמת המציאותית שום

קירבה משפחתית, הייאוש נעשה יותר נוח. הרי לונדון

לא באמת מחכה למישהו, בצרפת לא שמעו על תקן

אש, בברלין האנטישמים מפחדים מהמהגרים האשמים,

ובאמריקה - כל טרמפ-יסט בטוח שהוא מגדל.

רבי עזריה היה מצטט את ההבטחה הכי ״מהממת״ (מילת

מפתח בווטסאפ) בהגדת הבחירות, לפיה אם נמשיך

לעבוד את ״השם״, הוא יוכל להמשיך לספר לנו איך הוא

מצליח לפתח לבדו המצאות, לעשות מיליונים מאקזיטים

שמביאים למדינה ממון בקנה מידה עולמי, ואיך רק לפני

חודש הוא ואשתו כמעט הצליחו להנחית חללית מצופה בזהב על הירח, אבל ברגע האחרון מלאך ה׳ הסיט את ידו לגחלים

הלוחשות… החללית התרסקה, והוא כמעט התחיל לגמגם… אבל ברגע האחרון התעשת והבטיח לשלם (מכיסנו) את כל

ההוצאות על ניסיון נוסף, כי אם אתה לא מנסה, אתה נשאר אומנם מתחת לקו העוני, אבל עם הרבה הרבה גאווה שהעם

אמר את דברו.

ואכן הוא אמר! ושכל המיעוטים יבינו סוף סוף שהדמו-דמוקרטיה אמנם מטומטמת, אבל לא עיוורת, והיא שלנו רק בעזרת

״השם״ יתברך ויתקדש ויתהלל, ואימרו אמן, אחרת תצטרכו לספר את יציאתנו המהממת מחירות לעבדות עד העונג

הבא.

נ. ב. אדריכלית דנה וישקין ביקשה שאדבר בעד הקמפיין שהיא מובילה ל״רישוי שפוי באמצעות תיקון העוולות בתקנות

התכנון והבנייה, במטרה לקדם תרבות תכנון שפויה״. דנה׳לה, למרות שהיית פעם תלמידה שלי, אני לא מצליח להבין כיצד

שנה על

את מנסה לקשור בין המונח המירי-אני ״תרבות״, לבין חוק התכנון והבנייה המבוסס על חוקים שהומצאו לפני

ידי הבריטים, אך ורק כדי לשלוט ולדכא את הפרט, במסווה המתנשא המתקרא ״טובת הציבור״.

אדריכל ד״ר עמי רן