2 / 96
Editorial
Architecture of Israel #
108
|
February
2017
|
page
english
ל וכל השאר
״
פקק
דבר העורך
בעידן השיימינג, אם מישהו יודע שישמשהו בעברו שהוא לא מי יודע מה גאה בו, שיוציא לפני שמישהו
שנה לאחר הקמת קק״ל, מבקר המדינה הגיע למסקנה שמנהליה
116 :
אחר יעשה זאת. הנה
מחלקים מיליארדים למקורביהם, בלי לתת על כך דין וחשבון לאף אחד. אני חייב להתוודות, שאני
אישית הייתי עד לחגיגה שמתרחשת -שם לפני שנים רבות, משום שאחרי שזרקו אותי מבצפר בגלל
שכתבתי מכתב אהבה למורה גליה שנשארה לישון בכיתה כי לא היה לה בית, הנחתי על גבי את שק
ההורמונים שקיבלתי מאבא והלכתי לעבוד במשרדי קק״ל בזמן שנותר לי עד הגיוס.
לאחר הכשרה מקצועית של כעשר דקות, הופקדתי על המרכזייה עתירת הפלאגים של השנורר של
המדינה, וכשעל ראשי אוזניות של טייס ללא מטוס, הקשבתי בשקיקה של סייח מתבגר לשיחות הכי
פרטיות של המנכ"ל, מנהלי האגפים והמזכירות.
אני זוכר כמו אתמול, את עור הברווז שטיפס על גבי כשגיליתי שהפנטזיות החרמניות על המורה
גליה, מחווירות אל מול הבגידות, האינטריגות והתחבולות של מנהלי הגוף הכי מתחסד בעולם.
הקופה התמימה שתרמתי לה באדיקות את הכסף שאגרתי כל השבוע ממכירת בקבוקים, העבירה
אותי טרנספורמציה קוגניטיבית, כאשר הבנתי שהצבע הכחול שלה בכלל לא קשור לדגל שנשאנו אז
בגאווה דבילית בלי לשאול הרבה מדי שאלות.
היום כבר כולם יודעים, אבל משום מה חושבים שזה
נורמלי, שמי שמחזיק בכסף יכול לנווט את המדינה
המסתחררת כאוות נפשו. אבל מה שמעורר אצלי פליאה
אמתית הוא דווקא הנאיביות של המבקר, שהביע פליאה
על כך שהממשלה אינה מפקחת על שודדי קופתה. נו
באמת שפירא… ממתי עגל יכול לבוא בטענות לפרה
שמיניקה אותו בחלב של חסדי שמיים, הרי זה מנוגד
לחוקי האבולוציה...
מאוכזב מהתיאוריה הדרוויניסטית, פניתי לאלוהים, ושם
בגוגל כתוב שהקרן הקיימת לישראל הוקמה ״כדי לגאול
אדמות בארץ ישראל״; שהיה לה תפקיד מרכזי בהחלטה
על הקמת המדינה; ושמוסדות השלטון בראשות בן גוריון
ניהלו את המדינה שבטרם, ממש מאותו כיסא שעליו
ישבתי עם אוזניות של טייס ללא מטוס.
לפני כשבועיים הפיצו יחצני החברה לתשתיות ישראל
(מ.ע.צ) לכל עבר את הידיעה המרגשת שאחרי סגירת
הוא ייפתח לתנועה כאשר ״טכנולוגיות
1
כביש מס
חדישות״ מקצרות את משך הנסיעה מתל אביב לירושלים
דקות. נזכרתי שבתקופה שאבא שלי סיכן את חייו
35-
ל
כמלווה שיירות פעמיים ביום, הנסיעה לירושלים ארכה
כשעתיים, ולבוש לתפארת יצאתי מדעתי לפגוש את
ההבטחה, בדרך לבירה הנעלבת.
אחרי עשר שנות עבודה בעיניים, מיליארדים שנשפכו לכל
כיס פתוח, ותאונות דרכים קטלניות שיכולות למלא שני בתי קברות, מצאתי להפתעתי כביש דו-
נתיבי מצ'וקמק, מלא חתחתים ומכשולים, עם שיפועים הפוכים המעודדים מדי פעם את הרצון
להתהפך - מה שהעלה בי את הרעיון שמי שתכנן את הפרויקט שהיה מבוצע טוב פי מאה בכל ארץ
נחשלת אחרת, הוא כנראה סטודנט סמסטר א׳ של בית הספר להנדסאים - בן או בן-דוד של איזה
פעיל מפלגה שסידר לו ג׳וב לחופשת הקיץ.
עם הרבה יותר תבונה מאז ששירתי בקק"ל כטייס ללא מטוס, הגעתי למסקנה שהפרויקט היומרני
הזה נועד בעצם להקטין את מספר כלי הרכב הפרטיים, ולקצר את זמן הנסיעה לעולם הבא. אין
לי שום ספק ששער הרחמים יישאר אמנם אטום עד ביאת המשיח, אבל המתים בדרך אל העיר
המתמסרת בתמימות של כיבשה מיוחמת לליטופי ההון, לעולם לא יקומו לתחייה.
אדוני המבקר, תמשיך במאמצי הגאולה שלך, אנחנו מאחוריך, אבל סע בזהירות בעליות אל הבירה,
האבולוציה עובדת שם שעות נוספות.
אדריכל ד״ר עמי רן
95