בלפור רוטשילד בר-אוריין אדריכלים


משרד בר-אוריין מטפל כיום בשימורה של אחת משכיות החמדה של תל אביב - שכונת שרונה שנבנתה ב־1871 על ידי הטמפלרים ואוכלסה מאז קום המדינה על ידי צה'ל ומשרד ראש הממשלה. המתחם הידוע בשמו הצבאי 'הקריה' יועד כבר בשנות השמונים להריסה על ידי מינהל מקרקעי ישראל בעידודו של מינהל ההנדסה של עיריית תל אביב. אולם, בעיקבות מאמר שפורסם בשנת 1998 באדריכלות ישראלית (גיליון 34), מהנדס העיר הנכנס דאז, ישראל גודוביץ', נרתם לעצור את מזימת הנדל'ן ההרסנית, והצליח להציל 36 מבנים - ארבעה מהם הועתקו בשלמותם כדי לאפשר את הרחבת רחוב קפלן. 

שימור אחד המתחמים החשובים של תל אביב הוא רק נדבך אחד בתולדות המשרד שהוקם בשנת 1990 על ידי זוג האדריכלים טל וגידי בר-אוריין. עשרים שנות עבודה בתכנון וילות יוקרתיות ומספר בניינים לשימור שהתמורה עליהם הייתה מספר פנטהאוזים לעשירון העליון, הניבו למשרד המונה כיום 35 עובדים למעלה ממאתיים פרויקטים הנמצאים בשלבי תכנון וביצוע. ביניהם מגדלי מגורים בתל אביב; מלון 'ירושלים', מתחם הרובע ביפו, ומבנה משרדים ברחוב המסגר.
עמי רן - אני מבין למה אנשים גרים בתל אביב... אבל צריך להיות מזוכיסט כדי להתמכר לשבעת מדורי הגיהינום של עיריית תל אביב... ועוד לעסוק בשימור? מה רע לכם למשל, בחיפה?

גידי בר־אוריין .... אנחנו מתכננים גם בחיפה, למשל את כפר המשתלמים של הטכניון. אבל לשאלתך - כמו כל דבר בחיים הכל מקרה. הפרויקט הראשון שלנו ב-1991 היה תוספת למבנה היסטורי בתל אביב. אז אף אחד עדיין לא ידע שם מה זה בדיוק 'שימור' ואיך אוכלים את זה - לא אנחנו ולא העירייה. היינו אז שני צעירים מתחילים, הלכנו שבי אחרי נטיות הלב כנגד כל הסיכויים. בדיעבד, ההחלטה הזאת הביאה אותנו לאן שהגענו. אבל בדרך למדנו בדרך הקשה כיצד להתנהל אל מול העירייה, שכמו שרמזת בעדינות נחשבת לקשה בארץ בעינייני רישוי.

- לא נעים להודות, אבל נראה לי שגם כיום לא יודעים מה זה בדיוק שימור... - מה זה בשבילכם שימור?

אני יודע שזה נשמע מפתיע, אבל אנחנו נמנעים מלהגדיר את עצמנו כאדריכלי שימור. השימור הפנאטי לא מעניין אותנו כאדריכלים. הרבה יותר מאתגר מבחינתנו ליצור משהו חדש שיחיה בשלום עם הישן. אבל כדי לענות על השאלה ברצינות  צריך לברר קודם כל למה זה בכלל חשוב. פני העיר עשויים מן הסתם מרבדים שנבנו בתקופות שונות. הרבגוניות הזאת מבטאת את התפתחות המקום ולכן היא מהווה נדבך חשוב בחוויית העיר. אותנו זה לימד, קודם כל, לפתח רגישות לפרטים, ואת זה אנחנו לוקחים גם לבנייה החדשה. במילים אחרות, אנחנו יודעים היום טוב יותר לחבר בין פרטים לקונטקסט שבו הם נתונים.

- המשרד שלכם ממוקם בתוך בניין שהוגדר לשימור מחמיר. איזו השפעה יש לכך על העבודה שמתנהלת שם.

הניגוד שנוצר בין המעטפת שתוכננה בשנות העשרים  לבין הפנים המודרני הוא דוגמה מצויינת לסוג החיבורים שמעניינים אותנו. אנחנו עובדים בלב העיר, בצומת שמוקף בשני בניינים נוספים ששומרו על ידינו. במרחק של בלוק נמצאת הדירה שלנו. מעבר לכך שזה נוח לעבוד קל'ב, זה יוצר גאוות יחידה ומאלץ את כל מי שעובד כאן לחוות את אדריכלות העבר. 

- מה זה אומר, חוץ מזה שזה נשמע טוב...

זה אומר שאנחנו מנהלים שיגרת יום מודרנית לחלוטין בתוך בניין שתוכנן לפני כמעט 90 שנה. זה לדעתי היופי של העיר, שבניינים יכולים להתחדש בה ולהתחלף, אבל הריקמה שעומדת במבחן הזמן מאפשרת לה להמשיך להתקיים. עובדה היא ששדרות רוטשילד שתוכננו בשנות העשרים הן עדיין אחד המקומות המוצלחים בעיר, למרות וכנראה בגלל שהישן והחדש מצליחים לדור בכפיפה אחת. אני לא בעד שימור שנראה כמו בונבוניירה, זה אף פעם לא נראה אמיתי. האמת מקנה לאדריכלות אותנטיות.... ואותנטיות מקנה לה רלוונטיות.. בלי זה אין לאדריכלים קיום.

- למה אתה מתייחס בדיוק כשאתה מדבר על אמת באדריכלות? ..הרי הכל בסופו של דבר מתגבש בראש..

אצלי זה מתחיל עוד קודם לכן - בחלום. אחר כך זה מתפתח לסקיצה ראשונית שאותה אני מגדיר ה'בניין האידיאלי', משום שמרגע זה ואילך אתה מאבד שליטה. כל מיני גורמים מתחילים להתערב לך בתהליך - היזם שבלעדיו אין לנו קיום, מחלקות העירייה שבלעדינו אין להן קיום - ויש כאלה הרבה - היועצים והדיירים שמשנים את הבניין גם אחרי שהוא כבר בנוי. מול כל אלה אנחנו מנהלים קרב לשימור הבניין האידיאלי. אתה הופך עולמות ונדרש ליכולות שכנוע ויצירתיות גבוהה כדי להישאר עם תוצאה שאתה יכול לעמוד מאחוריה. זה תהליך מורכב ועדין שמחייב מניפולציות שאותן אתה לומד לעשות עם הזמן. 

- כיצד המבנה המכובד הזה, שעולה בטח הון להחזיק אותו, משפיע על הלקוחות?

זה סוג של כרטיס ביקור שמוכיח שהסנדלר לא הולך יחף. ברגע שההתקשרות מתחילה יש להם ערובה שזה עשוי להצליח. הם עוברים פה חוויה שמעודדת אותם להיכנס לפרויקט שלהם בביטחון, עוד לפני שהם יודעים איזה קשיים הדבר יעמיס עליהם בהמשך... 

- מאז שאני מכיר אותך אתה טורח להדגיש שאתה לא עובד לבד... זה ברור, אמרת שאתם מטפלים כיום ביותר ממאתיים פרויקטים. גם אם מחציתם עדיין בשלב החלום, זה עדיין המון בקנה מידה עולמי. בעצם אתם מנהלים עסק כלכלי שמפרנס הרבה משפחות... ונדמה לי שגם כמה צעירים... מה קורה עם עסק כזה בתקופת שפל?

... האמת, לא קל לישון עם זה. בשנתיים האחרונות אנחנו מעסיקים 35 אדריכלים - זה בערך פי שלושה מכמות האדריכלים שעובדים במשרד אדריכלים ממוצע... איך אנחנו מתכוננים ליום סגריר? אני קורה לזה 'להמשיך להשקיע בלי לשקוע'... את זה אנחנו עושים בעיקר באמצעות שמירה על איכות הביצוע באמצעות מנגנון שיודע לנייד את העובדים בין הפרויקטים. לצורך זה אנחנו מתעשים את תהליך התכנון. הקמנו צוותים שמתמחים בשלבים השונים של הפרויקט - החל מניסוח הקונספט, דרך תהליך הרישוי, ועד להכנת תוכניות עבודה ופיקוח על הביצוע. כל צוות מתמקד בעבודה שלו כמו בפס ייצור, ונמצא בקשר הדוק עם הצוות שקדם לו ועם זה שיבוא אחריו. זה מאפשר לנתב את הידע שנצבר מפרויקט לפרויקט. אני אישית מעורב בכל שלבי התכנון, מוודא שההתקדמות נעשית בהתאם ללו'ז ושהבניין לא הולך לאיבוד. זה מציב אותי אל מול עשרות פרויקטים - 'כאב ראש' לא קטן -  אבל  זה מה שיוצר מעין 'תעודת ביטוח' - לנו, לעובדים וללקוחות... וזה הוכיח את עצמו יפה גם במשבר הכלכלי האחרון.

- או קיי - יש לך עסק כלכלי מצליח, אבל לא בשביל זה למדת אדריכלות .. איזה מסרים אדריכליים אתה מנסה להעביר?

... התקלת אותי... אבל לזה יש לי תשובה מוכנה. אני משתדל להימנע מלייצר אובייקטים סתמיים. כמות העבודה מאפשרת לי לפתח שפה שמתפתחת מפרויקט לפרויקט. אני רואה במשרד מעין מעבדת התנסות שמתמקדת בהפקת המקסימום מתנאי מינימום. זה מתבטא דווקא בעיקר בהרחבות שבהן כל דייר יכול לבטא את הקפריזות האישיות שלו, ועדיין להשתלב באבולוציה של העיר.

- זה כמעט נשמע מתנשא..

זאת לא הכוונה.. בעידן הפייסבוק, הקעקועים והעגילים, אין צורך יותר בפתרונות של פשרה קולקטיבית. כל אחד יכול לקבל את מה שהוא אוהב, בין אם הוא עשיר, מתוחכם, או מתחכם.

- לאן פניכם?

גם לזה יש לי תשובה מוכנה.. למרות גודלה העצום של תל אביב, הגבולות החברתיים שלה מצטמצמים לתחום הצר של בין אלנבי לירקון. הביקוש הרב - במיוחד של צעירים - לגור בעיר, מייצר הזדמנות פנטסטית להחיות מחדש מתחמים שונים בפריפריה - במיוחד בדרום, בדומה למה שהתרחש בטרייבקה והארלם בניו-יורק. האוכלוסייה הצעירה פתוחה לצורות מגורים חדשות וזה מהווה עבורנו אתגר מעניין. כיום אנחנו מתכננים כ-400 יחידות דיור בגן החשמל - מקום שאף יזם לא רצה לשמוע עליו עד לא מזמן, והוא עומד, לדעתי, להיות אחד המתחמים המגניבים בעיר. במקביל - אנחנו ממשיכים לייצר וילות באוויר, בעיקר כתוספות בנייה על מגרשים קטנים, אבל גם במספר לא מבוטל של מגדלי מגורים.





חזרה לגליון 84    back to issue 84