בית פרטי בעיר

בית פרטי בעיר



בית פרטי בלב העיר מבטא מעצם טיבו אתגר תכנוני המצריך התפתלות בין מצבים מנוגדים. בעוד שהפרטי שואף לניתוק, ייחודיות והפרדה, העירוני משחר להתמזג באמצעות מיתון סגנוני ואינטראקציה חברתית.

השכונה הבנויה מרחובות קטנים וצרים, מורכבת מבתים טוריים המספקים שני כיווני אוויר בלבד (צפון דרום), על רקע תוכנית מתאר שעדיין מכתיבה גגות רעפים בעיר שזהותה המודרניסטית שוללת אותם מכל וכל. במסגרת זו, קווי חזית הרחוב שומרו בהקפדה, הפתחים מוקמו בהתאם לעצים בשדירה הסמוכה, וצרכיהם המיוחדים, טעמם ומאווייהם של בעלי הבית מוצאים את ביטויים בתוך הבית - בעיקר בחלוקת שטחים המנצלת את היחס שבין חלקי הבית, ובין הבית והמגרש.

במסגרת זו, גובה התקרות יוצר הפרדה ברורה בין השטחים הציבורים לשטחים הפרטיים. בעוד שחללי המגורים הגבוהים והמוארים יוצרים תחושת מרחב ופתיחות, תקרות העץ המשופעות בחדרי השינה מקנות תחושת אינטימיות; גשר פלדה יוצר חיץ בין המבואה וחדרי המגורים; ושני חדרי העבודה במרתף מוארים באמצעות חצר אנגלית.

הקשר בין הבית המרווח יחסית והמגרש המוגבל בשטחו, מחוזק באמצעות פרטי בנייה הנמשכים מן הפנים אל החוץ, וריהוט מובנה שמקטין את הצורך בריהוט נוסף. חריצי אור המשלבים תאורה מלאכותית באור הטבעי, מסדירים את המעבר בין היום והלילה, ומעניקים למבנה המונוכרומטי מידה רבה של דינמיות.

חומרי הבנייה - בטון, אבן, עץ, זכוכית וטיח פיגמנטי, מבטאים עיצוב מינימליסטי מוקפד, המחזק את החלוקה הפונקציונלית.

יעל ברוורמן - אדריכלות ועיצוב סביבה

עמי רן





חזרה לגליון 81    back to issue 81