קטגוריית מחקר

קטגוריית מחקר



בנייה למגורים בראייה חברתית

שלי כהן, טולה עמיר

הספר 'צורות מגורים - אדריכלות וחברה בישראל', מקבץ 14 מאמרים בנושא המגורים בישראל. מטרתו להבליט את האדריכלות כתוצר של תהליכים חברתיים ולא כדיסציפלינה עיצובית בלבד. הספר נועד במקורו לשמש מקראה לסטודנטים לאדריכלות, והוא כולל מחקרים שפורסמו במסגרות אקדמיות שונות, וכן מאמרים שנכתבו להשלמת החסר.

הספר מהווה מסע בין צורות מגורים שכיחות בישראל: בנייה קבלנית של בתי מגורים משותפים, שיכונים, שכונות פרוור, בתים פרטיים בשכונות 'בנה ביתך', וילות לעשירים, ובניינים גבוהים.

הספר בנוי מארבעה 'שערים': הראשון עוסק בזהות האתנית, הלאומית והמעמדית של צורת מגורים ייחודית; השני - בהשפעת תהליכים חברתיים שהתרחשו בשוק הדיור בעשורים האחרונים; השלישי - במאבקם של דיירים להתאמת צורות מגורים ממוסדות לתנאי חייהם; והרביעי - באופנים השונים שבהם האדריכלות מבטאת אידיאולוגיות ותפיסות עולם שונות.

חלק מהמאמרים מציע ניתוח אדריכלי, אסתטי או חברתי של בנייה מגזרית, תוך הדגשת התהליכים שהתרחשו בישראל בשלושת העשורים האחרונים, כאשר הבנייה הציבורית הריכוזית עברה תהליך של הפרטה בהתאם לכלכלת השוק החופשי. תוצרי האדריכלות הנבחנים משקפים תפיסות עולם שונות, המהוות ראי מדגמי של פני החברה הישראלית.

בין הנושאים הנידונים: תפקידו של המרחב המוגן בהתפתחות הבית הישראלי (ט. עמיר, ש. כהן); השאלת תכנים ויזואליים זרים בתהליך החיפוש אחר זהות מקומית (ט. עמיר); פרשנות חברתית לתופעת בנה ביתך (הדס שדר); השיכון הציבורי כאתר לעימותים תרבותיים (חיים יעקובי); בנייה עצמית של תושבים ביישובים ערביים (חנא פרח): השיכון הציבורי (נעמי מישר), איכלוס יהודי של כפרים ערביים לשעבר (יהוטל שפירא).

כאסופת מאמרים בעלת אוריינטציה חברתית מובהקת, הספר עשוי לתרום להרחבת הדיון האדריכלי בנושא המגורים לתחומי מחקר שונים.



'סאונדסקייפ' - עיצוב מרחבים קוליים

עבד בדראן, תיזה לתואר מגיסטר, הטכניון חיפה

מה עושה עיוור מלידה שמחליט לקום ולגלות בפעם הראשונה את אחת משכונותיה הססגוניות של תל אביב? כיצד הוא יקטלג את רחשיו האופיניים של המקום? או מה, בעצם, מחבר בין האדריכלות לבין המרחב הקולי שלה?

למרות שאנחנו מצויידים בחמישה חושים לפחות, העיניים נחשבות כאמצעי עיקרי להיכרות עם הסביבה. לא בכדי, אימרות כגון 'אני לא מאמין עד שאראה', 'טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים', ו'אל תאמין למה שאתה שומע, עד שלא תיווכח במו עיניך', משמשות מטבעות לשון במרבית התרבויות.

הקשר בין האדריכלות והיבטיה הקוליים היה מהותי בתקופות שונות. הפורום היווני, התיאטרון הרומי, אולמות האופרה, והכנסיות בכל הזמנים, התייחסו באופן בולט להיבטים אקוסטיים ואיכויות הצליל. אחד הגורמים לכך הוא, שלתקשור באמצעות הקול יוחסה מאז ומתמיד משמעות מיסטית - בהעברת מסרים דתיים ישירים ועקיפים. מבחינת חזותית, הדבר בלט בשימוש במקצבים מוסיקאליים כאמצעי לארגון המבנה.

מטרת המחקר היתה לאתר את מאפייני חלל הסאונד, ולהתוות עקרונות לעיצובו האדריכלי, תוך פסיחה מכוונת על היבטים הנדסיים.

העיסוק התיאורטי במרחב הקולי החל בשנות החמישים תחת השפעתו הבולטת של המלחין ג'ון קייג' ועבודתו של המלחין רימונד שאיפר שהתווה בשנות ה-60 את המונח 'סאונדסקייפ', שמשמעותו - עיצוב חלל בעזרת מאפיינים קוליים. במרכזו עמדה חקירת גורמי הקול בסביבה נתונה, ומיונם לגורמים חיוביים ושליליים. בשלב מאוחר יותר, מושג ה'סאונדסקייפ' הועתק גם לתחומי עיסוק אחרים - הקולנוע, עיצוב המוצר, אופנה ומולטימדיה - כאשר האדריכלות משמשת לכולם מצע מרחבי.

המוזיקה האלקטרונית שהתפתחה החל משנות ה-50, גיוונה מאוד את המרחב הקולי - הן מבחינת העוצמה והן מבחינת אופיים החדש של הצלילים. במקביל נכנסה לתמונה הגישה הפנומנולוגית שמדגישה את חוויית החלל כתוצר חד-פעמי של תכונותיו התחושתיים. כפועל יוצא, הדיון התיאורטי מקדם את חוויית הקול והופך אותה למרכיב חיוני בעיצוב החלל. במסגרת זו, החל להתפתח מושג הסאונד-ספייס (עיצוב מרחבי קול), במיוחד במבנים אוונגרדיים, שהתבססו על טכנולוגיות חדשניות, כגון ה'פיליפס פביליון' של לה קורביזייה משנת 1958, ו'הסרפנטיין פביליון' של אלבארו סיזה ב'קנזינגטון גרדנס' מ-2005.

פרקטיקה זו יכולה להתפרש כניסיון מוצהר להדביק את הפער בין האדריכלות לדיסציפלינות האחרות - שבהן איכות הצליל עמדה זה מכבר במרכז הדיון. סקירה ביקורתית של הספרות העוסקת במרחבי קול מגלה שעיצוב המרחב הקולי רחוק עדיין מכדי גיבוש, ואין עדיין שום מתודה שימושית שמציעה גישה אינטרדיסציפלינרית שבמרכזה עומדת האדריכלות.

התיאוריה של מרשל מקלוהן דיברה על כך שבתקופה המודרנית חל מעבר מחלל שמיעתי לחלל חזותי. אך כיום נדמה שהיוצרות מתהפכות.

האדריכלות הדיגיטלית שמתפתחת במקביל, מנסה פה ושם לפרוץ את גבולות חלל הסאונד הקונבנציונלי, אך האמצעים האלקטרוניים שהתפתחו מאוד בשנים האחרונות ובמיוחד הגדג'טים האישיים, מפריטים במקביל את חלל הסאונד הציבורי, ומערערות את האפשרות לשלוט בו ולעצב אותו באופן מכוון.

המחקר מזהה 15 פרמטרים המשוייכים לחלל-הסאונד: דיאגרמה מבנית; תפיסה שמיעתית; אינטראקציה; אירוע קולי; מימד הזמן; רוח המקום; זיכרון ואסוציאציה; צלילי הטבע; התמצאות; אסתטיקה; מצב רוח; חוויה; מיתוג החלל; רוחניות; וסמיוטיקה. אחד הממצאים הראשוניים היה שככל שמספר המאפיינים רב יותר, התלות בין המרחב, הצלילים והמאזין, גדולה יותר.

באמצעות הפרמטרים האלה נבחנו 30 תקדימים אדריכליים, שמתוכם הוכן מדגם של חמישה חללי סאונד מייצגים: מבנה; פבליון; מיצב; חלל אורבני; וחלל וירטואלי. הצלבה בין המונחים התיאורטיים לבין ניצולם ככלי עיצובי בפועל, איפשרה לקבוע את מידת ההתכנסות סביב מאפיין מסוים, כמד לחשיבותו בעיצוב חלל הסאונד. האסטרטגיה הראשונית הייתה 'להתבונן' בחלל-הסאונד ולחפש את המשמעות הווקאלית שלו. קרי - כיצד התכונות הקונפיגורטיביות של הקול משפיעות על החלל, ולהיפך - מהם הערכים והמשמעויות המשוייכים למרחב נתון, ומה קושר בני אדם למרחב קולי נתון.

אחד מהישגי המחקר היה פיתוח שפת עיצוב המורכבת ממאפיינים חוזרים של חלל-הסאונד, והם: סטרוקטורה דינמית; 'הטבלה' (noisremmi); שיתוף פעולה בין אדריכל ומלחין; אינטראקטיביות; ותקשוב.

מהניתוח המדגמי עולה שתפקיד הקול כמחולל צורה מתרחש במקביל בשלושת מישורים - ניסוח הרעיון, צורת הביטוי, וצורת התוצר. כלומר, תהליכי ההתהוות של מרחב הקול מתרחשים במקביל במימד הקונספטואלי, ובמימד הטכנולוגי מעשי. המחקר תורם להבנת קווי המתאר של חלל הסאונד, ובהמשך - לגיבוש מיקומה של האדריכלות בעיצוב חללי-הקול ב'דור האייפוד'.



אדריכלות רב־מימדית במציאות חסרת גבולות מרגוט קרסוייביץ', בי'ס בארטלט, אוניברסיטת לונדון

החלל הווירטואלי מהווה כיום גורם משמעותי בכל תחומי החיים. הכלכלה, הרפואה, המדע והמינהל הממשלתי, עשו בעניין זה כיברת דרך ארוכה, והיא משפיעה באופן מהותי על התנהלות חיינו. הטלפון הסלולרי שלא מאפשר לנו ללכת לאיבוד, מאגרי המידע הניזונים ללא סינון ממקורות אמיתיים ושיקריים ללא הבחנה, הזהויות הבדויות שהאינטרנט מציע לכל דורש, והדיגיטציה שמעניקה תובנות חדשות שהמוח האנושי עדיין לא קולט את מלוא משמעותן.

העבודה הזאת מציעה להשתמש בתובנות העולם הווירטואלי רב־המימדים וחסר הגבולות, כאמצעי לשחרור האדריכלות ממוגבלות המוח האנושי, התופס עדיין את העולם הממשי בשלושה מימדים בלבד.

השימוש בסימולטורים לתרגול מצבים בלתי צפויים החל כבר בשנות ה-20 של המאה שעברה, כאשר טייסים אומנו להגיב למצבים בלתי צפויים באופן אינסטינקטיבי. ההנחה שתגובה אוטומטית של המוח משפרת את תפקוד המוח ומרחיבה את אופקיו, מוכחת כיום בשליטה המופגנת של ילדים ובני נוער בעולם המחשבים, כאשר משחקי מחשב עתירי דמיון, הופכים ברבות הזמן לכלי עבודה בעולם הממשי.

למרות שבתחומים אחרים, כגון אסטרונומיה, ביוטכנולוגיה והנדסת החלל, השכילו זה מכבר להבין את היתרון הטמון במימדים הרבים המאפיינים את החלל הקונספטואלי, האדריכלות נתונה עדיין בידיהם של ה'בוגרים והמנוסים', שעבורם העולם הממשי מהווה נקודת מוצא מרכזית לתכנון. פה ושם נעשים אמנם ניסיונות 'וירטואליים' לשפר את רמת הביצוע של פונקציות קונבנציונליות, אך אלה מתבטאים עד כה בעיקר בצורניות .

נקודת המוצא היא שהאדריכלות צריכה להתאים את עצמה למציאות חיים, שזה מכבר אינה מוגבלת לגבולות העולם הממשי. דוגמאות לכך ניתן לראות בפונקציות רבות שעד לא מזמן היו נחלתה הבלעדית של האדריכלות, ובראשן ניהול מפגשים בינאישיים ללא כל צורך בחללים תלויי מקום וזמן.

המדע המפרש את הסדר העולמי, פועל למעשה על אינטואיציה תלויית תפיסה. אנחנו מכנים דברים שאנחנו ערים לקיומם, כידע. ולהיפך - דברים שאנחנו לא מודעים להם נחשבים בעינינו כחסרי בסיס מדעי.

אולם, העובדה שאנחנו לא חווים את כל המציאויות אינה פוסלת את האפשרות התיאורטית לקיומן. בהקשר זה, קאנט טען שמגבלות הידע האנושי נובעות מאי יכולתו של המוח להשתחרר מתפיסת העולם באמצעות שלושה מימדים בלבד. הוא גרס שכדי שרעיונות קונספטואליים ייחשבו בעינינו כממשיים, צריך לספק להם תשתית תיאורטית שאינה תלויה בתפיסות העולם האמפירי, כלומר תשתית שתאפשר השתחררות מהמימדים הקונבנציונליים. ההסבר המקובל של המרחב הממשי הוא היותו חלק אינטגרלי של היקום. כלומר - מערכת של מימדים שבתוכם מתקיימים אובייקטים בעלי צורה ומידות. החלל הווירטואלי, לעומת זאת, בהיותו תוצר אינפורמטיבי בלבד, אינו מבוסס על צורות קונקרטיות, ומשוחרר, על כן, מכל מחויבות למימדים קונבנציונליים.

החלל הקונספטואלי המוכר ביותר הוא ה'סייברספייס' - חלל וירטואלי המורכב מענני מידע המשייטים בין משתמשי רשת אלמוניים לחלוטין. כיוון שכך, המרחב המוזן מאינסוף מקורות, אינו כפוף למעשה לשום תפיסת עולם.

בממשק הסייברספייס אין חלונות או דלתות, כוח הכבידה אינו פועל עליו, וצורתו המשתנה כל הזמן לעולם אינה תוצר מתוכנן של המוח האנושי, אלא מבע רב־מימדים ונטול גבולות. למרות שכל אחד יכול ליטול חלק ביצירת הסייברספייס, את היישות הזאת שום מוח אנושי אינו יכול לדמות.

המשמעות המילולית של המונח הלטיני 'מימד' (noitnemid) היא 'אמת מידה'. כלומר - פרמטר אחד או יותר הדרושים כדי לתאר את צורתו או מיקומו של אובייקט במרחב. בעולם הממשי מדובר בדרך כלל במידות אורך, רוחב, או גובה. כך למשל, כדי לתאר את מיקומה של עיר על המפה, דרושים שני ממדים בלבד - קו אורך וקו רוחב. כדי לתאר את מיקומו של מטוס דרוש גם מימד גובה. אולם, כדי לתאר את מצבו היחסי של המטוס כלפי גופים נעים אחרים, דרושים לפחות שלושה מימדים נוספים (זוויות הרוטציה של לאונרד אולר), משום שהמטוס, לא רק משנה את מיצובו ביחס למרכיבי המציאות הממשית, אלא גם מערער את מושג הזמן האבסולוטי.

מספר תיאוריות מתייחסות לכמות המימדים הדרושים כדי לתאר מרחב קונספטואלי. כל דיסציפלינה מגדירה לעצמה את המימדים הרלוונטיים לקונטקסט שבה היא מצויה. כלומר, מרחב וזמן המתקיימים במישור אחד, אינם כפופים לכללים המתקיימים במישור אחר. למשל, כדי להסביר את תורת המיתרים (gnirtS-repuS), דרושים תשעה מימדים - למרביתם אנחנו כלל לא מודעים בחיי היומיום. אבל, אם נרצה לתאר את ההתרחשויות היוצרות את ה'סייברספייס', נידרש לכמות מימדים אינסופית.

בעבר היה מקובל לחשוב, שאת ההבדל בין מרחבים ממשיים למרחבים קונספטואליים ניתן לתאר באמצעות ההבדל שבין גיאומטריה אוקלידית המניחה ששני קווים מקבילים לעולם אינם נפגשים, לבין גיאומטריה לא-אוקלידית המבוססת על צורות היפרבוליות רבות מימדים. אולם, כיום כבר ברור שיש לקחת בחשבון גם את הגיאומטריה הפרקטלית, העוסקת במערכים אינסופיים של צורות חוזרות בקני מידה שונים.

כדי לתאר את העולם הפיזי משתמשים במימדים, בעוד שכדי לתאר מציאות קונספטואלית ניתן להסתפק בפרמטרים אינפורמטיביים. סביר להניח, על כן, שהגיאומטריה הקונספטואלית המאפיינת את העולם הווירטואלי, תשמש פלטפורמה רעיונית להרחבת גבולות האדריכלות, כדי ליצור עולם רב־מימדי ונטול גבולות, הרחק מעבר לתפיסה התלת-מימדית של המוח האנושי.

אגדות אורבאניות ככלי לשינוי תדמית העיר חיפה

אסנת רוזן-קרמר

הרעיון שדמות העיר נבנית מתפיסת מרכיבי האדריכלות המזוהים שלה, הועלה בשנות השישים על ידי קווין לינץ' (Kevin Linch) אבי התיאוריה התפיסתית (noitpecreP ecapS). בעידן הרייטינג, תדמיות נוצרות באמצעות מסרים וסיסמאות, הנזרקים לחלל חדשות לבקרים, מבלי שיהיה בינם לבין המציאות כל קשר מחייב. הידע הרב שנצבר בתחום זה מנוצל למניפולציות של גורמים אינטרסנטיים, המשפיעים באופן גלוי או סמוי על התוויית הסימנים המרכיבים את תמונת העיר. ובניסוחו של בוייאר (1996,reyoB) - כאשר מצגי שווא הם המסר, נוצרת עיר 'עתירת-תדמיות'.

במסגרת זו לאדריכלות יש תפקיד מפתח - לא רק בבניית דמות העיר, אלא גם ובמיוחד בשיווקה כמוצר צריכה. דוגמאות לכך ניתן למצוא גם בערים אחרות - תל אביב שהפכה בשנות השמונים ל'עיר ללא הפסקה' או כפר סבא שהפכה בשנות השבעים ל'עיר הקשתות', בעיקבות התקנה המחייבת בניית ארקאדות מקושתות בכל חזיתות הבניינים.

על רקע זה, המחקר מאתר כמה מסיסמאות התדמית הנפוצות של חיפה, ובודק את השפעתן על התפתחות העיר - במיוחד על הבנייה לאורך החוף. ההנחה היא שביטויים שונים שחילחלו למודעות הקולקטיבית יצרו תדמיות חדשות ושימשו כלי לקידום שאיפות פוליטיות ויזמות נדל'נית.

הכרמל נודע בתנ'ך ככר פורה לחקלאות, כרמים ומרעה ('והכרמל כיער ייחשב' - ישעיהו כ'ט, י'ז), וככזה הוא נתפס גם בתקופה המודרנית ('ההר הירוק תמיד' - יורם טהרלב, 1993). הדימוי הירוק הזה השפיע גם על התפתחות תדמיתה של 'עיר הכרמל' וטופח על ידי פרנסיה לאורך השנים: הטמפלרים שנטעו בה עצי אורן רבים; ראש העיר הראשון אבא חושי, שהנהיג בה מדיניות קפדנית של שמירה על הנוף ועל חוף הים כמקום קיט מוגן; והבהאים שפרשו על מורדותיה את הגנים המזוהים עם העיר.

העליות השונות והמעפילים שהגיעו לארץ דרך נמל חיפה העניקו לעיר את הדימויים 'שער לציון' ו'שער העלייה'. הרצל תיאר את חיפה המתפתחת בספרו 'אלטנוילאנד' כ'עיר אירופאית מודרנית על מורדות הכרמל לחוף ים-תכלת, עטורת בניינים יפים ובעלת נמל בינלאומי גדול - הבטוח והיפה בכל חופי הים התיכון (...). כל זה יתאפשר בזכות 'פקודות הבניינים' של אדריכל העיר שטיינעק, שיפיח בה חיים'.

בחזונו האופטימי הרצל השווה למעשה את חיפה ל'יפהפייה הנרדמת' מהאגדות, המחכה לתכנון אדריכלי שיעיר אותה מתרדמתה. ואכן, מאז ועד היום, בעלי עניין שונים משתוקקים למלא את תפקיד הנסיך, ולהעיר את העיר הרדומה שתושביה הפועלים (לפי השיר של דיויד ברוזה) 'הולכים לישון בעשר'. אלא שמאמצי התכנון השונים נתפסו לעתים כמאיימים על החיבור ההיסטורי הבל-יינתק בין ההר והים. אחת הפעולות התכנוניות שניסו לשפר את תדמית העיר בשנות השבעים היתה פיתוח רצועת החוף. במסגרת זו שופרו חופי הרחצה, הוקמה טיילת בבת-גלים ואושרה תב'ע לבניית שישה מגדלי מלון דירות בחוף הכרמל. אולם, לאחר שהמגדל הראשון תוכנן כייצוג פוסט-מודרני של 'שער הים' בהתאמה לדימויים ההיסטוריים 'שער לציון' ו'שער העלייה', הוא 'מתגלה' לאחר כעשר שנות אדישות על ידי הירוקים, כ'חומה על הים' ו'טריז בין ההר והים'. ה'גילוי' הזה הופך תוך זמן קצר לקמפיין מתוקשר, שבמרכזו עומדת אידיאליזציה מחודשת של תדמית 'העיר הירוקה'.

מכאן ואילך, הופכת תקיפת המגדל קרדום לחפור בו. בשנת 2001 האדריכל (הירוק) שמוליק גלבהרט, יצא להגן על העיר מפני ה'מפלצת', וקרא לציבור לבחור בו למועצת העיר. ובהמשך, סיעתו מאמצת את צללית המגדל כסמלה, וכביטוי להצלחתה למנוע את בניית המגדלים האחרים.

המגדל המשוקץ, ששימש בין היתר טריגר לקידום חוק החופים, מתפקד גם בהקשרים אחרים.

כך למשל, הוא משמש להעברת מסרים חברתיים בקמפיינים של עמרם מצנע בשנת 2002 ולאחר מכן ב- 2004-2005, שם הוא מתואר כ'אצבע משולשת', 'כתם דם' או 'אגרוף' המונף אל מול שכונת המצוקה שממול. בהמשך נודדת נקודת העימות לאורך החוף לחוף בת-גלים, ומשם - למפרץ ולנמל חיפה, כאשר ביטויים כגון 'מצבת בטון' או 'כרישי נדל'ן' משמשים בכל פעם קבוצת עניין אחרת.

רצף הדימויים של העיר מתקדם וצומח מאגדה אחת לאחרת, עד שהוא מגיע לסיפור מדע בדיוני בסגנון ז'ול ורן, כאשר 'אביר ירוק' תורן (חבר מועצה מסיעת ד.י. 2007) צופה לכל העיר 'עתיד שחור' כאשר הוא מכנה את המבנה ה'מסתורי' שחיל הים מתכנן - 'פולינום מהגיהינום', המוצג כלוח שחור שנחת מהחלל ומזכיר את המונוליט מהסרט 'yessydO ecapS A:1002”. גם בדימוי זה המבנה מוצג כחומה - אלא שהפעם כ'חומה סינית' הבנויה לאורך שובר הגלים של הנמל, כדי לחסום לתושבי העיר את הגישה אל הים.

במהלך המחקר נמצא שנדבכי הסיפורים מקבילים לרובדי הבנייה, והם נרקמים ונשזרים ביוזמות התכנון, עד שסיפור הסיפורים הופך חלק בלתי נפרד מתרבות התכנון של העיר, הן במישור קבלת ההחלטות והן במישור הביקורת האדריכלית. נוקטים בו אדריכלים, יזמים, פוליטיקאים, גופים ירוקים, ואנשי ועדות התכנון, עד שבמשך הזמן הוא הופך לחלק מהותי בתפיסת הדימוי הקולקטיבי של העיר.

מקרה המבחן של חיפה עשוי לשפוך אור על התופעה שאינה פוסחת גם על ערים אחרות. המחקר מציע להוביל שינוי בדרכי ניהול השיח הציבורי, באמצעות אלטרנטיבות דמוקרטיות יותר, שמבטאות, מעבר לסיסמאות, גם מדיניות תכנון אחראית.

תקן ישראלי לדירוג אנרגטי של בנייני משרדים

עדנה שביב, אברהם יזיאורו, י. גדי קפלוטו מעבדת אקלים ואנרגיה, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון, חיפה, 2008

המודעות הכלל עולמית למצוקות הסביבה העלתה את האדריכלות הירוקה לקידמת הבמה האדריכלית. בתוך כך נעשים ניסיונות לצבוע בירוק כל תכנון באמצעות צורה כלשהי של מיחזור, שימוש באנרגיות אלטרנטיביות, או בנייה עם זיקה לטבע - גם כאשר אין מאחוריהם כל ממש. תקן ישראלי חדש לדירוג אנרגטי של בנייני משרדים ירוקים פותח ואושר כ- ת'י 5282 חלק 2. התקן מתמקד בצריכת האנרגיה הדרושה לחימום, קירור, תאורה ואיוורור משרדים. יתרונו בכך שהוא מתמקד בגורמי החיסכון המהותיים, תוך פסיחה גורפת על גורמים טריוויאליים המסרבלים את התכנון והבנייה.

נתונים סטטיסטיים בארץ ובעולם מצביעים על כך שכמחצית מתצרוכת החשמל מתבזבזת על אספקת חלופות מלאכותיות לתאורה ואקלום טבעי של בנייני משרדים. זוהי הסיבה שתקנים בינלאומיים, כגון תקן DEEL האמריקאי לבנייה ירוקה ותקנים אחרים, מקצים לנושא האנרגיה במשרדים כשליש מסך הניקוד המעניק לבניין הכרה כבניין ירוק. הכנת תקן הדירוג לבנייני משרדים הסתמכה, בין היתר, על מסקנות מחקר שנעשה לצורך הכנת חלקו הראשון של תקן 5282, המתייחס לחסכון באנרגיה בבנייני מגורים, ומהווה תוספת לתקן הירוק 5281 המתייחס לנושאים ירוקים בכלל.

עובדה ידועה היא שבניינים שנבנו בטרם המצאת מזגני האוויר, מדגימים חיסכון תפעולי רב בהרבה מאלה שנבנים בעידן העכשווי. הסיבה לכך מובנת מאליה - כשיש אלטרנטיבה, המודעות לצורך הולכת ונשכחת. יחד עם זה, ראוי לזכור שמודעות לאקלים היוותה מאז ומתמיד גורם מרכזי בתכנון ומדד לאיכות הבניין. כך למשל, המאפיינים הבולטים של האדריכלות הבינלאומית היו הצללה באמצעות כרכובים, מרפסות מערביות שהגנו על החלון הגדול בחדר המגורים, קומה מפולשת שאיפשרה זרימת אוויר מתחת לבניין, והתייחסות לאוריינטצייה של המבנה.

השימוש המואץ במזגני אוויר גרם ברבות הימים לזלזול בנושא האקלימי, וכתוצאה מכך ניתן כיום לראות חלונות גדולים בלתי מוצללים הפונים למערב, או קירות מסך מזכוכית המתפקדים כחממות בחודשי הקיץ.

לשימוש המוגבר במזגנים יש גם השלכות עירוניות, שכן הם פולטים חום ולחות לסביבה, ומאלצים את העוברים ושבים להימלט מפני החום והלחות לסביבות ממוזגות, כבמעגל קסמים.

להכנת תקנים נהוג להשתמש בשתי גישות נפוצות: הגישה התיאורית/מרשמית, והגישה התפקודית - בשתיהן יש צורך בבחירת חלופות תכנון בעזרת מודלים המבוססים על תנאים משתנים. אולם, בעוד שהגישה התפקודית מציעה מודלים המאלצים את המתכנן לבדוק את יעילות הביצועים בכל שלבי התכנון, הגישה המרשמית מציעה מספר מודלים בדוקים, שמתוכם המתכנן בוחר אלטרנטיבה בהתאם לנסיבות. כיוון שהתקן נמצא בשלביו הראשוניים, משרד התשתיות שיזם את תקינתו הציע להסתפק בהכנת מודלים מתווי דרך, שיהוו בהמשך בסיס להכנת מודלים תפקודיים.

הגורמים שנבחנו לצורך הכנת התקן הם: אוריינטציית המשרד ועומקו, איכויות המעטפת, סוג וגודל החלונות, אמצעי ההצללה, תאורה טבעית, איוורור - ביום או בלילה, ובתנאי חום או קור.

מטבע הדברים, קיימת תלות הדדית בין הגורמים המשפיעים על הנוחות התרמית והאורית. בהתאם לכך, המחקר בדק חלופות שונות המבוססות על אילוצים כלכליים ברמות שונות. עבור כל מרשם שהתקבל, התבצע מבחן לקביעת רגישות הפתרון לשינויים בכל אחד ממרכיביו. התקן מאפשר שינוי של יותר מגורם אחד בו זמנית, בתנאי שערכו איננו גבוה מדרגה 1א, בהתאם לכללים המפורטים בו. הציון האנרגטי של הבניין כולו מחושב לפי הציון המשוקלל של כל יחידות המשרד, בהתאם לשטחן היחסי.

אוריינטציה ועומק המשרד. לצורך דירוג האוריינטציה נבדקו 8 כיוונים בסיסיים. מתוך הנחה שמימדי הבניין קבועים, בעוד שהמחיצות המפרידות בין המשרדים ניתנות לשינוי, נקבע שהעומק האופטימלי להארה טבעית טובה הוא 5 מטר, והעומק להארה סבירה הוא 8.20 מטר. המחקר הראה שלשני גורמים אלה יש השפעה גדולה במיוחד על צריכת האנרגיה, ולכן נתוני התקן מתייחסים אליהם באמצעות 16 גראפים, תוך התאמה לארבעת אזורי האקלים האופייניים לישראל.

שוברי שמש ומדפי תאורה. הצללה חיצונית תורמת להקטנת הקרינה הישירה, אולם עלולה לגרום במקביל גם להפחתת האור הטבעי החודר למבנה. כדי למנוע החשכה המתלווה להצללה, המחקר ממליץ להשתמש במדף תאורה חלבי. כמו כן, מומלץ להשתמש בהצללה דינאמית ובמערכת ויסות אוטומטית של התאורה המלאכותית באמצעות חיישנים, בהתאם לכיוון השמש, שעות היום וכמות האנשים.

זיגוג. לסוג הזיגוג ישנה השפעה רבה על העברת הקרינה, המהווה גורם עיקרי לשימוש במזגנים לקירור בחודשי הקיץ. התקן ממליץ להשתמש בזכוכית שחסימת הקרינה שלה גדולה מ-%50, בתנאי שתתאפשר עדיין תאורה טובה בחדר. הפתרון עדיף על זכוכית כפולה ושקופה, למרות שעלות הזכוכית החוסמת קרינה, גבוהה יותר.

שטח החלון. במשרד ה'עמוק' (8.20 מ') מומלץ להגדיל את שטח החלון, תוך שימוש בזיגוג חוסם קרינה כמצוין לעיל. מומלץ שגודל החלון האופטימלי של חלון דרומי במשרד 'רדוד' (5.00 מ') יהיה בגודל שבין %25-%35 משטח הרצפה. איוורור. מומלץ לאוורר את המשרד באופן טבעי באמצעות פתחי האוויר או באמצעים מכאניים מבוקרים המופעלים בהתאם לצורך.

החיסכון הצפוי על פי המלצות התקן החדש, ביחס לתקן 1045 הקיים והמחייב כיום, הוא של כ- %50. כלומר - למעלה מ-10 מיליארד קוט'ש לשנה שיחסכו כ-5 מיליארד שקל. כמו כן, שיפור הנוחות התרמית עשוי לשפר את פריון העבודה, להפחית את זיהום הסביבה, ולהקטין התלות במקורות אנרגיה.




חזרה לגליון 76    back to issue 76