חוסר הוודאות שבשיגרה

חוסר הוודאות שבשיגרה


דבר העורך

כיף לכתוב את 'דבר העורך' כשהכל מתיישב באורח פלא במקומו: המאמרים קולחים כתפילת שחרית - מלאי כוונות עם מספיק מרווח לפרשנות הקורא, התמונות מישירות מבט מוצנע אבל חד למציאות שאינה תלויה באף אחד, וכנראה שגם לא בי; והכתוביות שהשירו את כל השמאלץ המיותר, מתארות במינימום של מילים את המקסימום שניתן להוציא מכל מבנה, שכידוע - כמות האילוצים שהביאו להשלמתו, רבה לאין שיעור מכמות הכוונות הטובות שמוטמעות בתיכנונו.

השיגרה היא הטייס האוטומטי של חיינו. רצף של הרגלים טובים, או גרועים, שבלתם אף אחד לא יודע כיצד לנווט את דרכו. כל יום מטח טילים על הנגב המערבי, כל יומיים - פעולת חיסול, כל שבוע - סופשבוע, כל חודש מע'מ, כל שנה מס הכנסה, כל שנתיים בחירות, כל ארבע שנים 'ביקור' בעזה, כל שש - מלחמת חיזבלון, כל שמונה - אינתיפאדה, כל עשר - רעש ביפן, שיטפון בבורסה או טורנאדו בארה'ב .

'ההרגל הוא החסד שמאפשר לטפשים לחיות בכבוד, ולאנשים אומללים - לחיות בשלווה', אמרה הסופרת הוויקטוריאנית מרי אן אבנס, והחליטה לקרוא לעצמה בשם־העט הגברי ג'ורג' אליוט, כדי שגם נשים תקראנה את הנובלות שלה. אני עדיין לא החלטתי מה עדיף - להיות טיפש ולחיות בכבוד מאדריכלות, או לאפשר להרגלים שלי לאמלל אותי, ולהמשיך לכתוב על אדריכלות, בעולם שכבר מזמן אין בו אדריכלות. רק גימיקים, גאדג'טים, וחללים - בצד שלנו, אבל בעיקר בצד שלהם.

בכל שיגרה יש גם מידה מסוימת של חוסר ודאות - מה שמעניק לכל עשייה קצת מתח - בלעדיו, גם המהנה שבשיגרות עשוייה להסתיים בחוסר סיפוק. המילים האלה נכתבות כשהבחירות בפתח, וקולות המלחמה המאולצת הזאת עדיין צורמים בחוסר ודאות. אף אחד עדיין לא יודע כיצד תשפיע העלייה של איווט על 'ביתנו'. האם האביב יידע שהוא צריך כבר לבוא, או שהקיץ ינחת עלינו בזעם של שנת בצורת מבישה.

נחמת טפשים היא, שלמרות השיפוע התלול של שוק ההון העולמי, אצלנו המלחמה עדיין מייצרת עבודה לענף הבנייה - שם ופה, אבל בעיקר שם. מישהו הציע בציניות לבנות בעזה 'מודולרי', אבל אז לא יהיה צורך באדריכלים שמה שמאפיין אותם יותר מכל כיום הוא הפרנסה של מחר, ואולי מכאן תבוא הישועה.

יהיה כיף לכתוב את 'דבר העורך', כשהכל יתיישב באורח פלא במקומו.

ג'ורג' אליוט, הבן

נ. ב. ד'ר עמי רן






חזרה לגליון 76    back to issue 76