אוניברסיטת בן גוריון בנגב



קמפוס שדה בוקר
אוניברסיטת בן גוריון בנגב
עמי רן

המכון לחקר המדבר ע"ש בלאושטיין בשדה בוקר הוקם בשנת 1978 כשלוחה של אוניברסיטת באר שבע. הקמפוס המדברי התנהל בצינעה לצד מדרשת שדה בוקר במשך כשלושים שנה, כאשר הפרויקטים המשמעותיים ביותר בו היו מבנה המכון שהוקם על ידי היחידה לאדריכלות מדברית, ושכונת 'צין' של משפחות הסגל, שבבתיהם הקובייתיים הוטמעו ניסיונות שונים של התייחסות לאקלים המדברי על שינוייו הקיצוניים. תרומה של כ-50 מיליון דולר שהתקבלה מגרמניה לפני כשמונה שנים, שינתה את פני הקמפוס ללא הכר, וסייעה להגשמת חזונו של בן-גוריון להקים בנגב מוסד בינלאומי לחקר תהליכי המידבור.

כיום מתנהלים בקמפוס החדיש כ-20 מכוני מחקר, חלקם מהמובילים בתחומם בעולם. ביניהם: המרכז למשאבי מים, המרכז לאקולוגיה מדברית, מרכז לחקר אנרגיית השמש, היחידה למיקרוביולוגיה סביבתית, ובית הספר הבינלאומי לחקר המדבר, המיועד לתלמידי מחקר מרחבי העולם.

החיבור בין הסביבה האקלימית המיוחדת לבין גוף אקדמי העוסק בחקר מאפייניה, העניק למתכנני הקמפוס הזדמנות לבסס תכנון פונקציונלי מודע אקלים, תוך ניצול מאפייני הסביבה כמרכיב יצירתי.

במרכז הקמפוס ניצב הבניין ההיסטורי של המכון לחקר המדבר, שתוכנן בזמנו על ידי היחידה לאדריכלות מדברית, ושופץ לאחרונה על ידי אדריכל פרופ' יאיר עציון. בבניין, המשמש כיום כמבנה המינהלה של המכונים, מוטמעים למעשה אבני היסוד של התייחסות פאסיבית לאקלים, קרי: ניטרול השפעות הקרינה הישירה באמצעות המעטפת, על ידי בידוד, איטום והכוונת הפתחים לכיוון דרום וצפון; שימוש בקירות אוגרי חום במשך היום לצורך הקרנתם פנימה בלילה; ואיוורור באמצעות מגדל קירור.

תכנית המתאר שהוכנה תחילה במשרד גוגנהיים-בלוך, עברה תכנון מחדש במשרד רמי גיל אדריכלים. במרכז הקמפוס נוצרה רחבה מרכזית מוגנת, שלאורכה פרושה רשת שבילים מוצלת. ההצללה בשלב זה עשויה מיריעות בד, שאמורות להתבלות כאשר הצמחייה תתפתח בעוד מספר שנים.
רמי גיל תכנן גם את הבניין למדעי הביולוגיה ומכון צוקרברג לחקר המים. מטבע הדברים, בשני המבנים הנושא האקלימי מהווה גורם מרכזי בתכנון. בבניין צוקרברג נבנו קירות מבודדים אוגרי חום, שבכות וגגוני הצללה על החלונות המערביים.

בבניין מדעי הביולוגיה תוכנן אטריום מחופה בגג משונן, המספק אור מסונן בקיץ ומחדיר שמש בחורף. אולם מרכיבי ההצללה המשנים את כיוונם בהתאם לחזיתות, מקנים למבנה את אופיו האדריכלי. בעוד שבחזיתות הדרומיות כיוון הרפפות אופקי למניעת קרינה ישירה של שמש הקיץ הגבוהה, בחזיתות המזרחיות והמערביות הותקנו רפפות אנכיות למניעת קרינת שמש נמוכה. בפועל, ההנחה הוכחה כיעילה, והנוחות התרמית מושגת באמצעות מערכת חסכונית של מזגני־אוויר מפוצלים הפועלים נקודתית בהתאם לצורך.

באודיטוריום ג'ורג' אבנס שתוכנן בחזית הקמפוס על ידי גוגנהיים-בלוך (בשיתוף דניאל מינץ), ההתייחסות לאקלים סמלית יותר. בחזית הדרומית בולטת לעין רשת הצללה ממתכת, המבנה מבודד ואטום, והתכנון מדגיש במיוחד את ויסות האור המדברי כאמצעי לתמיכה ברצף התפקודי של חללי המבנה - החל מרחבת הכניסה, דרך חלל הלובי, פינות הישיבה והאולם.

בית הספר הבינלאומי ללימודי המדבר שתוכנן על ידי סלמה ואריה רחמימוב, מורכב ממבנה מינהלה הכולל כיתות לימוד, וכן מעונות סטודנטים לתארים גבוהים הכוללים 86 יחידות דיור. רחמימוב, ממקימי היחידה לאדריכלות מדברית, שאף לתכנן מבנים שאינם זקוקים למזגני אוויר כלל, תוך השגת נוחות תרמית באמצעות בנייה מאסיבית לבידוד ואגירת חום, הכוונת המבנים בכיוון מזרח-מערב, ופינוי החום באמצעות רוחות המדבר. המעונות, שהושלמו לפני כשלוש שנים משמשים סטודנטים מרחבי העולם, החווים את יעילות המבנים לאורך מרבית ימי השנה.

המרכז לפיזיקת הסביבה ע"ש זוננפלד, שתוכנן במשרד מתי קונס המתמחה באדריכלות אקולוגית, מבוסס על הצללה עצמית, כאשר כל קומה בולטת מעבר לקומה שמתחתיה כ-75 ס"מ לכיוון דרום. בדרך זו, הקרינה הישירה על הפתחים מופחתת, אם כי לא באופן אופטימלי.

לאור העובדה שכל אדריכלי הקמפוס הסתמכו בעיקר על אמצעי הצללה ואגירת חום פאסיביים, אף לא באחד מהמבנים החדשים יושמו אמצעי הצללה אקטיביים, שניתן להתאימם לתנאי מזג האוויר באופן אופטימלי, ובכך להגביר את החיסכון באנרגיה במידה משמעותית.

איורים בהמשך
 





חזרה לגליון 74    back to issue 74