2023 נובמבר 135 פרופיל העונה - נוימן חיינר אדריכלים אדריכלות ישראלית 9 | | | שרון נוימן, בעלת תואר ראשון באדריכלות ובפיזיקה ותואר שני בעיצוב תעשייתי , בוגרת הטכניון, ויצו חיפה ואוניברסיטת בר אילן, ואדריכל יפתח חיינר בוגר הטכניון, מנהלים בתשע השנים עובדים, עתיר ניסיון בתכנון 15- האחרונות את משרד נוימן חיינר אדריכלים. המשרד המעסיק כ מבנים פרטיים, מבני חינוך, בתי מלון, בנייה רוויה, ומבני ציבור; מרביתם פרויקטים יצירתיים שבהם מושם דגש על התייחסות לקונטקסט והיבטים אקלימיים, גמישות מחשבתית, בהירות תכנונית, ופיתוח נרטיב מקורי לפרטים בכל פרויקט. כיצד הרקע האקדמי המורחב שלך, תורם ליצירת פרויקטים איכותיים יותר, כאשר הוא חובר לניסיון של יפתח בהובלת פרויקטים מורכבים? שרון: אולי זו קלישאה, אבל אני מאמינה שכל אדריכל צריך רגליים על הקרקע וראש בעננים. אני מתכוונת לחיבור הייחודי למקצוע האדריכלות בין הבנה טכנית לידע כללי. לדעתי אדריכל טוב חייב להיות גם תרבותי, בדומה לאיש הרנסנס, שיכול לעשות הרבה דברים אבל בחר דווקא באדריכלות. מה זה בעינייך אדריכל תרבותי? אדריכל שיודע לצייר, לנגן על פסנתר או סתם משכיל מצוי? שרון: לדעת לצייר ולנגן זה נהדר אבל פחות רלוונטי בעיניי. התרבותיות באה לידי ביטוי בסקרנות למידה מקיפה ורב-תחומית. אדריכלות טובה שמוצאים בה עומק ועל זמניות ויש בה מינונים שונים של סוציולוגיה, פסיכולוגיה, אמנות, פילוסופיה, טכנולוגיה, אנתרופולגיה, הרי אדריכלות נוגעת ונובעת מכל התחומים האלה. לא נעים להודות, אבל אולי בעצם כן... הפרויקט הכי יצירתי שלכם בעיניי הביקורתיות הוא המוזיאון הווירטואלי בים המלח. אבל מדוע בעצם מוזיאון וירטואלי זקוק בכלל לצורה? שאלה מעניינת... בפרפראזה על מטפס האוורסט – אולי פשוט משום שאפשר?... אבל ברצינות, הצורה והנרטיב אמורים למשוך קהל שיסכים לשלם עבור ״הביקור״, בדיוק כמו במוזיאון רגיל. המצב שבו אין מגבלות פיזיות, תקציביות ותב"עיות (שאיתן אנחנו מתמודדים כל יום), העיף אותנו למחוזות אינסופיים ובחרנו להעניק למבנה המדומיין צורה אינסופית של טבעת מוביוס קלילה, שצפה על פני המים וממסגרת את הקונטקסט הנופי. מקובל לחשוב שסיפורים עוזרים לנו להבין את עצמנו. בהזדמנות אחרת טענתם שכל פרויקט צריך שיהיה מאחוריו סיפור. המפגש החד פעמי בין התכלית, המקום והזמן אינם מספיקים? יפתח: לא כל פרויקט זקוק לסיפור גיבוי, אבל במקרים רבים, נרטיב קוהרנטי מספק ציר שמתוקפו ניתן לקבל החלטות (גם ברמת הבית הפרטי), והוא משמש אותנו למיתוג בפרויקטים מסחריים, או אפילו לעבור בקלות רבה יותר את הוועדות בפרויקטים בעלי השפעה עירונית. הרשו לי לחדד את העניין. תנו דוגמה להמצאת סיפור מעניין שתרם משמעותית לאיכות הפרויקט. במקרה הכינונו... את פרויקט אדרבה בלוד - מרכז מבקרים תיירותי-חינוכי יחיד מסוגו בלוד, שבתיכנונו זכינו בתחרות מוזמנים. המרכז עוסק בחשיבה יהודית ברוח התנאים, כאשר מעבר למידע ההיסטורי שהוא אוצר, שמנו דגש על הכלים שמאפשרים להתמודד עם המציאות המודרנית שבה אנחנו חיים. היה חשוב לנו לספר סיפור על מרחב דמוקרטי שמזמין להתעמק בידע היסטורי שלא קפא בזמן, מרחב אטרקטיבי שבו ל"קורא" יש תפקיד מכריע באיכות החוויה... והסיפור הוא על ״ערמת ספרים״ מופשטת, שמזמינה לחסות בצילה גם כאשר הבניין סגור. היא כוללת מרחבים ציבוריים בהיררכיה משתנה גם בחללי הפנים, באמצעות אור סימבולי וידע שבוקע מבעד ל"דפי האבן" דרך פרטי המעטפת הניצבת כאייקון בכיכר שבחזית הבניין. שרון. היה לך משרד מצליח משלך. מה בעצם גרם לך להחליט לחבור ליפתח ולפתוח משרד משותף? אכן, עד לחיבור (המוצלח) עם יפתח הייתי בעלת שנה, אבל תכננתי 18 משרד (מצליח) במשך בו בעיקר וילות. למרות שאני עדיין מאד אוהבת לתכנן בתים פרטיים, חלום חיי היה לתכנן מבני ציבור שבהם ניתן להעניק ערך מוסף לאוכלוסיות נרחבות יותר. זה מרתק אותי. יפתח בא ממשרד שבו הוא היה אחראי על פרויקטים גדולים ומרשימים, והחיבור בינינו היה מאגבר. הפריצה לתחום הפרויקטים הציבוריים הייתה לא פשוטה, אבל היום אנחנו נהנים מפרות המאמצים. לאיזה סוג של פרויקטים את מכוונת בתחום הציבורי? במלוא הכנות – בכל הסוגים. אבל אם חייבים ממש לבחור אז משהו כמו המוזיאון הווירטואלי שתכננו בים המלח, בלי לחשוש מהאפקט ההרסני של הסביבה המלוחה. מקובל מאוד שכל משרד אדריכלים שואף בנקודה מסוימת של התפתחותו למצב את עצמו כמתכנן של פרויקט ציבורי בעל שם טוב...
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=