Musical Harmony in Architecture אדריכלות ישראלית Architecture of Israel #135 November 2023 | | 86 (המבנה), מותנה בסדר הדברים ולאו דווקא במשמעות החד-פעמית של הצלילים (הסימנים). במילים אחרות - קיימת מערכת סינטקטית המארגנת את המבנה המוזיקלי המורכב מ׳פתיחה׳, ׳פיתוח׳ ו׳נפילה׳ (קדנצה) המובילה אל סוף הקטע או היצירה. במסגרת זו, אקורד הטוניקה המושתת על צלילי הדרגה הראשונה של הסולם, מביע תחושת יציבות (הבית), ממנו מתחילה היצירה ואליו חוזרים בסוף היצירה. פיתוח היצירה מתרחש באמצעות אקורדים דומיננטים או סובדומיננטים, שמשמשים (בקונטקסט הנתון) ליצירת תחושת השהיה, תהייה ומתח. כמו בכל שפה תלויית תרבות, גם במוזיקה ישנם ניואנסים המעניקים ליצירה גוון - ביניהם ההבדל המהותי בין אקורד מינורי המבטא מלנכוליות ועצב, בעוד שאקורדים מז׳וריים מבטאים גשמיות, אופטימית ושמחה. וכך, (מקובל לחשוב בתרבות המערבית). שהשימוש באקורדים מינוריים מתחבר בדרך כלל עם מנגינה לירית, בעוד שהאקורדים המז׳וריים מתחברים למוזיקה קצבית, וההרמוניה שמחברת ביניהם, מעניקה ליצירה את עומקה הרוחני. במילים אחרות, המלודיה היא הקו המנחה, כאשר הקצב הוא החלוקה, וההרמוניה היא המרקם התלת-ממדי המעניק ליצירה את גווניה. עיקרון משותף זה מחזק למעשה את הקשר ניסיון ליצור חיבור באמצעות מימין: הרמוניה צבעונית דינמית המשנה את גווניה באמצעות צלילים. חומרי בנייה בעלי צבע למטה: וצורה משתנים עשויים ליצור הרמוניה ויזואלית עשירת מבע. ביתו של בעמוד השמאלי: הונדרטוואסר בווינה, משיג הרמוניה ״טבעית״ באמצעות שונות צבעונית וצורנית. ההדוק בין שתי הדיסציפלינות למהותו התרבותית של האדם, שכמעט שאינו משתנה במהלך השנים. וזה בדיוק מה שמאפשר ליוצרים חדשניים כמו באך, לפתח בתקופת הבארוק גישה חדשנית (שאותה גתה הגדיר כאדריכלות נוזלית), תוך שימוש באקורדים מורכבים יותר - האקורדים המרובעים ספטאקורדים הבנויים מארבעה צלילים – טרצה (הצליל הראשון והשלישי) קווינטה (הצליל החמישי) וספטימה (הצליל השביעי). ובמילים אחרות - בדומה למוזיקה (ובעצם בדומה לשפות ביטוי אחרות), שתי הדיסציפלינות התפתחו במהלך השנים בהתאם להתפתחות השכלית, הרגשית והרוחנית של האדם (אדגר קייס) שבמרכזה ניצבת תודעת האגו, המניעה מן הסתם כל יצירה אמנותית, וכיום יותר מכל, גם את הממד השיווקי של האדריכלות. חשוב לציין, שלמרות שהגישה להרמוניה השתנתה במהלך הדורות, ומה שנחשב בעבר לאקורד דיסוננטי צורם, מתקבל החל מהתקופה המודרנית על ידי האוזן המערבית כמבע סביר. הדבר בא לידי ביטוי ביצירות של מלחינים חדשניים כמו שנברג, שהרגיש צורך בשינוי כללי המוזיקה את 20- ואירגון הצלילים, כאשר גיבש בשנות ה השיטה הדודקפונית המהווה מעבר מטונליות ל-א-טונליות, תוך ביטול המערכת ההיררכית של צלילים שמופיעים 12 הצלילים, תוך התבססות על בסדר עוקב בווריאציות שונות. כניסת הג׳אז בתחילת המאה העשרים, העשירה Right: An attempt to create a coherent composition using dynamic colored harmony which changes its hues via different sounds Left page: The Hundertwasserhaus in Vienna achieves "random" harmony through colorful and formal variation. Below: Bricks contrasting in color and form create a visual harmony
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=