2023 נובמבר 135 הרמוניה מוזיקלית באדריכלות אדריכלות ישראלית 85 | | | למרות שחוויית המוזיקה – נעלה, מרגשת ותרבותית ככל שתהיה - תלויה בעיקר בחוש השמיעה, שבאמצעותו ניתן אומנם להעלות קונוטציות משניות, כגון מחשבות, זיכרונות, רגשות, ואפילו מקומות, האדריכלות רחבת מבע לאין שיעור, היות שהיא נחווית באמצעות כל החושים, ומחוברת באופן אמצעי או בלתי-אמצעי לתחושות, מחשבות ורגשות. דווקא לאור זה, מעניין לציין שכל ניסיון להבין את המונח המופשט ׳הרמוניה׳, נתקל מן הסתם במקורו של המונח במיתולוגיה היוונית, שמפנה את המתעניין לאנקדוטה המיתולוגית אודות האלה הרמוניה - בתם של אלת הצניעות כלילת השלמות והטוהר - אפרודיטה, ואל המלחמה האכזרי ארס - מחרחר הריב ומעורר השנאה וההרס. כל זאת כדי לתאר מצב אנלוגי שבו טוב ורע יכולים לחיות בהרמוניה, כל זמן שמתקיים ביניהם איזון סינרגי מאגבר. יתירה מכך, בעוד שהגדרת מבע הרמוני במוזיקה מצטמצמת לכל מצב שבו נשמעים לפחות שני צלילים בעלי גובה שונה באותה עת, ללא כל תלות באופיו של מרווח התדירות המתקיים ביניהם, הרמוניה אדריכלית מושגת רק כאשר מתקיים בין מרכיביה מתאם סינרגי המאפשר לה לשרוד את מבחן הזמן. באמנות, למשל, מדובר באירגון וויזואלי של מרכיבים שיוצרים קומפוזיציה אסתטית, באמצעות צבע, קו או צורה. למרות שהמונח ׳אסתטי׳ (או יפה) שנוי במחלוקת, מדובר באירגון של פרטי היצירה בכל דרך שהיא, בין אם הם מנוגדים (ליצירת מתח) או משלימים זה את זה ליצירת רגיעה. בהקשר זה, צבעים מנוגדים המשלימים זה את זה עשויים ליצור הרמוניה מאוזנת, כמו למשל הציור של ואן גוך ״ליל כוכבים״, שמבוסס כולו על משיכות מכחול של צבעים מנוגדים, כאשר כתמי הצהוב של הכוכבים המופיעים לכאורה באופן כאוטי, מאזנים את הקומפוזיציה באמצעות גודלם המשתנה, תוך השתלבות מתוכננת היטב בינות לקווים מסתחררים״ המדמים סערה. היות שבאדריכלות מדובר במבע דינמי (ולא קפוא כקביעתו השגויה של גתה), ההבדל בין מצב מתוכנן למצב כאוטי דק ובלתי ניתן להגדרה חד, משום שכל מבנה, מתוכנן ככל שיהיה, הופך מיד עם אכלוסו (בדומה לפואטיקה) ממצב נתון ומסוכם, לתהליך בלתי מכוון או נשלט הנובע מפרשנויות ושינויים מתמידים. וכך, למרות שהרמוניה אדריכלית נתפסת בדרך כלל כמבע נעים, נוח ומעורר רצון לשהות בו, הסיפור על הנסיכה היוונית שנולדה לאם טובה ולאבא המסמל את הרע, מכוון לכך, שבאדריכלות (כמו בכל תחום אחר בחיים), לא כל המרכיבים נתפסים כחיוביים, ומה שקובע בסופו של יום הוא האיזון הנכון ביניהם - חלקם מנוגדים מעצם טיבם - כגון רך וקשה, רגוע וסוער, נוח ומעצבן, ובעיקר - יפה ומכוער. ראוי לציין, שהמונח ״אסתטי״ היווה מאז ומתמיד נושא פילוסופי עתיר ספקנויות, שהעסיק (גם) את הפילוסוף האיטלקי בנדטו קרוצ׳ה, שפרסם בתחילת המאה העשרים את המסה ״אסתטיקה כמדע של ביטוי ובלשנות כללית״, שבה הוא טוען שאסתטיקה, כמו מונחים מופשטים אחרים, היא המצאה סובייקטיבית תלוית תרבות, ויש עלכן להסתפק בדוגמה הנפוצה ביותר בכל סיטואציה נתונה. אגב, בדומה לאפלטון, קרוצ׳ה שלל בתכלית את קיומה של אמת ממשית אחת, בטענה שהמציאות שאנחנו חווים רעיונית בלבד. ההגדרה האלמנטרית הזאת מכוונת לכך, שלא כמו באמנות ואדריכלות המתירות פרשנויות אינסופיות של מספר רב של מרכיבים, יצירת מבע הרמוני במוזיקה, ניתנת להיעשות באמצעות עריכה מדוקדקת של מספר מצומצם של מרכיבים, שבאמצעותם ניתן לקבל מגוון רחב של יצירות. כלומר, על ידי סדר האקורדים הרכבם ואופיים. כלומר – מדובר במערכת סינטקטית שמאפשרת יצירת אינסוף יצירות על בסיס מספר מצומצם יחסית של צלילים. כלומר (בדומה לאדריכלות), טיבה של האמירה המוזיקלית The new Élancourt Music School, Paris by Opus 5 Architectes Right page: The Museum of Pop Culture, Seattle by Frank Gehry
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=