אדריכלות ישראלית - גיליון 127

designers paint אדריכלות ישראלית Architecture of Israel # 127 November 2021 | | 84 המעצב התעשייתי יואב בייטנר התמקצע בתחום הפלסטיק במשך כשלושים שנה. עד שנפשו נקעה מהשכפול ההמוני המהיר והאוטומטי. אחרי שתכנן ועיצב עשרות מוצרים מפלסטיק - ארגזי כלים, ארונות, צעצועים, אריזות, כלי בית ועזרים לגינה - הוא הגיע למסקנה שלמוצרים המתועשים אין נשמה. טורחים רבות על הפיתוח - חוקרים, מגלים, מחשבים ובודקים - אבל הכל נמוג ברגע שהמכונה נכנסת לפעולה. בפועל, מוצרים שעובדים על פיתוחם מאבדים תוך זמן קצר את ערכם לטובת דור חדש, ונשכח כלא היה; כמו מכוניות, כמו טלפונים, וכמו מחשבים, שעד שגומרים לשלם אותם, חייבים לקנות חדש. החלל המודרני, בנוי ומלא אובייקטים תעשייתיים - חפצים מדויקים שכמותם ניתן לראות בכל בית. כל מוצר שמשקף קווים אקראיים ומכיל את הייחוד של עבודת יד, מאזן את החלל המתועש, ומעניק לו מימד אנושי עם נשמה, ולעיתים אפילו גילגול נשמות שמתיישב היטב עם אופנת הווינטג׳ המשתרשת. ״הרגשתי שאני חייב לייצר דברים שישרדו לזמן בלתי מוגבל - כאלה שלא זורקים כשהם מתיישנים - מעין אמנות על-זמנית שאינה תלויה בקידמה הטכנולוגית או באופנה. בעשר השנים האחרונות הפכתי את סדר הדברים, ופניתי לייצר אמנות לשמה. כיוצר אני מרגיש שדרושה לי החלמה מתהליכי התיעוש, ואני מייחל ליום שבו אוכל להרשות לעצמי לכבות את תוכנת ה׳סוליד׳ לתמיד, ולייצר במקום מוצרים ״פרקטיים״ גופי תאורה מנייר וענפים שאותם אני מגלף בכלים ידניים, כמו פעם. "העץ הטבעי על צורתו ומאפייניו החד-פעמיים עדיף בעיניי על תוצרי המחשב הרב-פעמיים שנמדדים במונחים של עמידות מוגבלת, התכלות מתוכננת ועיצוב שיווקי. ״אני נמצא בתהליך של מעבר מחשבתי מהייצור ההמוני, שאותו אני משאיר לאוליגרכים המתפרנסים על חשבון כוח העבודה הזול במזרח הרחוק. כמעצב תעשייתי, חופש היצירה נמצא במלחציים של אילוצים ועמידה בדרישות השוק. כמעצב גופי תאורה אני פטור מלעמוד ביעדים מסחריים, ואני יכול ליצור את כל מה שאני מדמיין. אני בוחר כל יצירה מתוך סקיצות רבות שנותרות בפנקס. לפעמים צורת הענף מובילה לפונקציה, ולפעמים אני יוצא לחפש ענף שיתאים לפונקציה. אני משתדל לא לחזור על אותו רעיון, לאתגר את עצמי טכנית ורעיונית בכל פעם מחדש. הרעיון הוא לקחת ענף מגזם שהושלך, ולהפיח בו חיים חדשים. היצירות נבנות מתוך חיפוש אחר מופע שלם של תהליכים אורגניים, דווקא בעידן שבו הטקסטורות, הגאומטריות, הצורות, מבטאות תחשיב מדויק של עלות/תועלת. מזה בדיוק אני מנסה להתנתק. “אני גר בבית עתיק במזכרת בתיה, שמשמש לי גם כסטודיו. הגלריה וסדנת העץ ממוקמות בסככה בחוץ, ללא מכונות. יש לי כלים שכמותם ניתן היה למצוא לפני מאתיים שנה. החיבור עם היצירה שלוקחת את הזמן ואינה מסתמכת על מיומנויות המכונה, מאפשר לי לגשת לעבודה מתוך כוונה ליצור חוויה. אני סורק צורות על גבי צורות בספר הסקיצות שלי, מחפש שם את המופע הבא. אין לי עניין בסדרות, או ביעילות המבוססת על שיקולי עלות/תועלת, מעניין אותי רק האתגר כיצד ניתן להפוך את הסקיצה הנבחרת ליצירה מוגמרת. יואב בייטנר הפרוטה והירח מעצבים מציירים רחל בן אהרון מפגש מכונן בין נייר משי וענפים יבשים. למעלה: מעצב המוצר יואב בייטנר בסטודיו בעמוד השמאלי: במזכרת בתיה. כיום, אני רואה ביצירה שני אתגרים - האחד, לזהות ולמקסם את הטבעי החד- פעמי, והשני - להצליח להפיח במפגש האוורירי שנוצר בין נייר המשי הדק לבין צלעות השלד המתפתלות, שילוב חדש בין צורה לפונקציה. הרעיון הזה הגיע אצלי לשיא בתקופת הקורונה, שהשאירה אותנו בבית ואיפשרה לטבע להתקרב באין מפריע. אז יצרתי את ״הירח המדדה״ ואת ״המדוזה הגדולה״. כל אחת ממלאת חדר בנוכחותה - בשתיהן יש אמירה ביקורתית על השיבוש בסדרי העולם שבא להזכיר לנו להסתכל פחות על הפרוטה ויותר על הירח. Above: A defining moment meeting between soft paper and dry branches. On the left page: Product designer Yoav Beitner in his studio at Mazkeret Batya.