אדריכלות ישראלית - גיליון 126

The Grace of Ageing אדריכלות ישראלית Architecture of Israel # 126 August 2021 66 | | את כל מה שקדם לה - הבנייה הערבית, הבנייה המנדטורית, המושבות הטמפלריות - אומצה בהמשך על ידי כל מתווי מדיניות הבנייה בארץ, החל מהשיכונים חסרי הזהות של שנות החמישים והשישים, המשך בבנייה הברוטליסטית שפשעה בריקמה ההיסטורית בשנות השבעים וכלה בקמפיין ההתחדשות העירונית. פעולה נדל״נית במהותה המונעת באמצעות הקשר הנלוז בין הון ושלטון, על ידי יזמים ורשויות מקומיות, שהדבר היחיד שמעניין אותם הוא כסף ושררה. תפקידה החברתי החשוב ביותר של מורשת אדריכלית באשר היא, ליצור שייכות למקום, לעודד הזדהות עם החברה המקיימת אותו, ולאפשר לחברה ולתרבות הנושאת אותה להמשיך להתפתח, ללא תלות באירועים חיצוניים. מבחינה זאת, סוגיית המורשת האדריכלית במדינת ישראל על כל חלקי החברה המרכיבים אותה, בעייתית במיוחד. שכן, גיאוגרפית אנחנו במזרח התיכון, אבל הראש המתמערב מושך אותנו לכל קצוות העולם - אל האחר, אל הזמני, ואל המשוחרר מכל מחויבות למקום. כתוצאה מכך, האדריכלות המקומית שהתפתחה כאן על ידי ״צוררים, כובשים ואויבים״, במשך אלפי שנים נתפסה בעיני רבים כעבודה זרה: הבנייה הטמפלרית מודעת האקלים והסביבה מזוהה עם השלטון הנאצי; האדריכלות המנדטורית הנתפסת על ידי עדות המזרח כאירופאית ומתנשאת; ומה שנותר ממאות הכפרים הערביים וחלקי הערים שנחרבו במהלך מלחמתהשיחרור. ישוביםשננטשו או נכבשו במהלך מלחמת השחרור, ולמעשה גם הרבה אחריה, ונתפסו על ידי מוסדות המדינה כ״כלי חפץ אין בו״. ״הגלריה לאדריכלות עממית״ בבית איקסה. למעלה: ערביי ישראל מתקשים לשמר את עברם, וכאשר הם עושים זאת, הסמליות זועקת. סימטה עתירת מורשת אדריכלית ב״קוט למטה: ד׳אזור, הריביירה הצרפתית. סימטה קסומה באל חמה. מובלעת בעמוד השמאלי: סורית בדרום רמת הגולן שהפכה בהתאם להסכמי שביתת הנשק ל״גן הלאומי חמת גדר״.