|
מיישרים
את התבור
יום העצמאות המתרגש עלינו מדי שנה כבר לא עושה
לנו את זה. במקרה הטוב הוא מזכיר לכמה מאתנו
איך התרגשנו בעבר לדעת שסוף סוף יש לנו מדינה
משלנו, צבא שמגן עליה, בנים שמוכנים למות בעדה
והורים שאין להם ברירה אלא להשלים עם זה. ככה
פשוט האמנו, ועם אמונות אי אפשר להתווכח. היום,
לא נעים להודות, חלק לא מבוטל מאיתנו מאמין
שאדמה לא שווה חיים. כאילו שאנחנו יכולים לגור
בתוכנית אוגנדה או באיזה אתר וירטואלי אי־שם
בסייברספייס, שבו כל אחד יכול להאמין במה שהוא
רוצה, להגיד מה שמתחשק לו ולהישאר בחיים, גם
אם לפעמים בזהות בדויה.
בערב פסח התבשרנו שהוחלט ליישב מחדש את האדמות
הנטושות ליד שדה התעופה הזנוח "עטרות". מדובר
בכ-2000 דונם שנרכשו על ידי הקרן הקיימת
ב-1914, כ-11 ק"מ צפונית לירושלים. ב-1925
הוקם שם היישוב "בני עטרות", בסמוך לכפר הערבי
קלנדיה והיישוב היהודי נווה יעקב (זה תמיד
הולך ביחד). אבל לאחר שהאו"ם החליט שהאדמות
נמצאות דווקא בתחומי המדינה הערבית שאמורה
הייתה לקום במסגרת תוכנית החלוקה, וכמה קרבות
עקובים מדם, היישובים העבריים ננטשו
והמתיישבים עברו לגוש־עציון עד לנפילתו במלחמת
העצמאות.
אחת החוויות המבלבלות שעברתי במהלך החגים
הייתה לחזות בטלוויזיה באחד המתיישבים החדשים
- עלם שנולד כנראה ארבעים שנה אחרי נטישת "בני
עטרות", ניצב בגאווה על רקע שיפולי ההרים שהיו
שם מאז השבר הסורי-אפריקני, ואומר בהתלהבות
מעוררת מחשבה: "השטח ההררי אמנם לא מתאים
לבנייה, אבל אנחנו ניישר אותו עם בולדוזרים
ונקים בו יישוב לתפארת מדינת ישראל".
תמיד התקנאתי באנשים מאמינים, במיוחד משום שיש
להם אל מי לפנות בעת צרה. אבל בדיוק באותה עת
הפציצו את האינטרנט בברכות לחג האביב והחירות,
ולאחת מהן הייתה מצורפת תמונה מרהיבה שצולמה
בשיפולי התבור. התבוננתי בתמונה המלבבת
ונזכרתי בבחור המלחיץ מהטלוויזיה, ואלוהים
יסלח לי, אבל לא הצלחתי בשום אופן לעשות את
החיבור ביניהם.
אשתי שהבחינה מיד שמשהו עובר עליי, השביעה
אותי שלא אגלה בשום אופן איפה התבור, כדי
שבקק"ל לא יחליטו לשתול שם עוד יער לרווחת
המנגליסטים, או שמשרד הפנים יקים שם יישוב
לחיזוק המגזר היהודי בגליל ה"אורגני". אני
ניחשתי שניתן עדיין לצלם תמונות כאלה בארץ
בגלל שהאדמות כנראה שייכות למנזר המשגיח מראש
ההר על איזון מידת השפיות, או שפשוט עוד לא
המציאו את הבולדוזר שיכול ליישר את התבור.
כך או כך, ניתן אולי להתנחם בעובדה ש"יש לנו
ארץ נהדרת" זו לא רק תוכנית טלוויזיה מעצבנת.
אדריכל ד"ר עמי רן
חזרה לגליון 73 back to issue 73
