בית פרטי, תל אביב
החיפוש הבלתי נלאה אחר מקורות התייחסות לאדריכלות הישראלית, הציף במהלך המאה שעברה את הארץ בגגות רעפים. למרות שהרעף היה בשימוש בארץ במשך כשלושת אלפים שנה, ההשראה לכך באה בעיקר מההתיישבות הטמפלרית של המאה ה-19, הבנייה המנדטורית מתחילת המאה ה-20, והסגנונות המיובאים מכל חלקי העולם, בכל הזמנים. האדריכלות הבינלאומית יצרה אמנם אתנחתא מסוימת בשימוש הבלתי מוצדק בטכנולוגיה המיושנת הזאת, אך הנוסטלגיה ל"בית עם גג אדום כמו בחו"ל" גברה על כל חשיבה רציונאלית, וגגות הרעפים עוגנו בתב"עות פרבריות כתנאי בל יעבור, על אפם וחמתם של אדריכלים רבים שמאסו בהם.
לאחר שנים רבות של מאבק עם נזילות מים, בידוד לקוי ויונים לרוב, יוקרתם של רעפי החרס פחתה, אך פירוקם מהגגות לטובת פתרונות חדישים יותר עורר בעיית פסולת חמורה. הרעפים, שחלקם נבנו מבטון, נזרקו בכל חלקת טבע פנויה לצד פסולת בניין אחרת, כשהם מהווים מטרד סביבתי מעצבן. על רקע זה, כל יוזמה אינטליגנטית למיחזור שברי הרעפים ראויה לעידוד.
הבית המוצג כאן מדגים שימוש ייחודי בשברי הרעפים, כאשר מצד אחד הם מתפקדים כמרכיב קשיח בשכבת ההגנה של המבנה, ומצד שני - כחומר בנייה אסתטי המחבר את החיים המודרניים בקונטקסט העירוני המבלבל, עם החלום הכפרי האוזל.
אדריכל: שמואל גרוברמן.
עיצוב פנים: מיכל ארנן הרמלין, זהר אורן מייזל.
עיצוב הגינה: איתמר עיצוב נוף.
החיפוש הבלתי נלאה אחר מקורות התייחסות לאדריכלות הישראלית, הציף במהלך המאה שעברה את הארץ בגגות רעפים. למרות שהרעף היה בשימוש בארץ במשך כשלושת אלפים שנה, ההשראה לכך באה בעיקר מההתיישבות הטמפלרית של המאה ה-19, הבנייה המנדטורית מתחילת המאה ה-20, והסגנונות המיובאים מכל חלקי העולם, בכל הזמנים. האדריכלות הבינלאומית יצרה אמנם אתנחתא מסוימת בשימוש הבלתי מוצדק בטכנולוגיה המיושנת הזאת, אך הנוסטלגיה ל"בית עם גג אדום כמו בחו"ל" גברה על כל חשיבה רציונאלית, וגגות הרעפים עוגנו בתב"עות פרבריות כתנאי בל יעבור, על אפם וחמתם של אדריכלים רבים שמאסו בהם.
לאחר שנים רבות של מאבק עם נזילות מים, בידוד לקוי ויונים לרוב, יוקרתם של רעפי החרס פחתה, אך פירוקם מהגגות לטובת פתרונות חדישים יותר עורר בעיית פסולת חמורה. הרעפים, שחלקם נבנו מבטון, נזרקו בכל חלקת טבע פנויה לצד פסולת בניין אחרת, כשהם מהווים מטרד סביבתי מעצבן. על רקע זה, כל יוזמה אינטליגנטית למיחזור שברי הרעפים ראויה לעידוד.
הבית המוצג כאן מדגים שימוש ייחודי בשברי הרעפים, כאשר מצד אחד הם מתפקדים כמרכיב קשיח בשכבת ההגנה של המבנה, ומצד שני - כחומר בנייה אסתטי המחבר את החיים המודרניים בקונטקסט העירוני המבלבל, עם החלום הכפרי האוזל.
אדריכל: שמואל גרוברמן.
עיצוב פנים: מיכל ארנן הרמלין, זהר אורן מייזל.
עיצוב הגינה: איתמר עיצוב נוף.
חזרה לגליון 78 back to issue 78
