משחקי מחבואים
סולידריות
מרכיב מארגן
במערכות כאוטיות

זה לא סוד שהסמארטפון, האינטרנט והגוגל, מצליחים כיום לבלבל את המרחק בין טוקיו, ניו-יורק ותל אביב, לטשטש את ההבדל בין מציאות ממשית לחלום וירטואלי, ולפרק לגורמים את הזהות האישית שהייתה עד לא מזמן חלק בלתי נפרד ממנגנוני ההגנה האישיים ביותר.

השאלה היא - האם וכיצד טשטוש הגבולות במילייה הווירטואלי מקבל ביטוי באדריכלות?

התשובה המיידית היא - כמובן שכן ובגדול, הרי האדריכלות היא אחד המלבושים המובהקים ביותר של האדם, בין אם הוא ראוי לה ובין אם לאו. והרי על זה בדיוק דיברו כל ממציאי האדריכלות הפנומנולוגית, לפיה, מה שקובע בסופו של יום הוא לא כוונת היוצר, אלא פרשנות המשתמש.


מחקר שהתנהל ב-1968 במחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת קנזס תחת הכותרת ״אקולוגיה חברתית״, הראה שהעיצוב של מקומות מפגש שונים כמו משרדים, בתים, מסעדות ופארקים, משפיע באופן ניכר על התנהגות האנשים, ובמיוחד על הציפיות שלהם מאנשים אחרים. וזה לא מפליא, הרי טבעי שאנשים יתנהגו באופן שונה בתכלית בחוף הים, בתיאטרון, בביתם הפרטי, או במקום עבודתם.

1968, כמעט חמישים שנה חלפו מאז. הייתי מוותר לכם על ה״ממצאים״ המובנים מאליהם, אילמלא היה מדובר בשנה מעוברת (בת 366 ימים) שנת ״קוף אש״ - שנה מועדת לפורענות על פי האסטרולוגיה הסינית, המופיעה אחת לשישים שנה ומלבה את אש המהפכה במקומות שונים, כאילו היו שדה קוצים אחד.

עובדה - בשנה זו אירעו ברחבי העולם תהפוכות חברתיות רבות השפעה, כמו: מרד הסטודנטים, שהחל בצרפת על רקע מלחמת וייטנאם בהשראת הפילוסוף ז׳אן פול סארטר ובהנהגתם של פייר ויקטור ודני האדום (דניאל כהן בנדיקט), ובהמשך הפך ל״חיידק״ שגרם להקמת תנועות מחאה רבות, בין היתר - הפנתרים השחורים בארה״ב ותנועת הפנתרים השחורים בישראל. בשנה זו ברית המועצות פלשה לפראג; אפולו 6 הקיפה את הירח; מפא״י הנצחית התפרקה; מרטין לותר קינג, ואחריו רוברט קנדי, נרצחו; מטוס אל על נחטף (לראשונה) לאלג׳יר; צרפת הפכה למעצמה גרעינית; הטלוויזיה הישראלית החלה את שידוריה; הצוללת דקר נעלמה; והספר ״קיצור הדרך הארוך״ של פאול ווינטרסון Paul Winterton (תחת שם העט אנדריו גרייבס) היה לספר הראשון שנכתב והודפס כולו בשיטה האלקטרונית - בלי טיפקס, בלי מחיקות ובלי פתקי ה״תיקון טעות״ שהיו מוצמדים לכל ספר שכיבד את עצמו עד אז.
השאלה היא, מהו אותו גורם מארגן העומד מאחורי כל האירועים האלה, וכיצד הוא פועל?

כדי לענות על השאלה הזאת אני מציע להיזכר באמיל דורקהיים, אבי הסוציולוגיה המודרנית שעמד על הסולידריות האורגנית (שיוך) כהסבר לפעולות אוניברסליות שהגורם להן סמוי מן העין.

אין צורך בדימיון רב כדי להבין שמה שעומד מאחורי הדברים הוא ״חיידק השיוך״ (סולידריות) שהפך בעיקבות מהפיכת התקשורת לווירוס בלתי נראה, המצליח לצמצם את מהירות התפשטות הרכילות ללחיצת ״לייק״, ויעיד על כך ״האביב האיסלאמי״, שכילה תוך זמן קצר את כל המשטרים הערבים המושחתים (אך יציבים) והפך ל״חורף״ מאיים, שביטויו הקיצוני ביותר הוא המדינה האיסלאמית (אלדולה אלאיסלאאמיה) - דאעש.

אם נשוב לממצאי המחקר מ-1968 המגלים בעצם ש״הבגדים עושים את האדם״, לא נוכל להתעלם מהעובדה שזה נכון גם ובמיוחד בכיוון ההפוך - קרי, שהאדם עושה את הבגדים (וגם את האדריכלות), כמו גם להתכחש לעובדה שהקשר בין שני הקטבים לא תמיד מחייב, ועל זה הרי נאמר במדרש תנחומא: ״יש נאה לבושו, והוא אינו נאה ללבושו״. כלומר - יש כאלה שמקבלים אדריכלות טובה, אבל מחרבשים אותה.

חוסה אורטגה גאסט (José Ortega y Gasset), מחשובי הפילוסופים הספרדיים, עסק בכך רבות כאשר עמד על ההשפעה ההדדית בין הנסיבות הסביבתיות לבין האדם המתנהל בהן. השכלול של אורטגה התבטא במשפט ״אני חי, משמע אני קיים״ Je pense donc je suis כלומר, לא מספיק לחשוב (כמו שדקארט ואחרים סברו), צריך גם לעשות עם זה משהו.

אורטגה התכוון לכך שהאדם הוא, אמנם, תוצר של הסביבה, אבל יש לו תמיד חופש בחירה ואיתו הוא עושה כרצונו וכהבנתו.

כדי לאייר את המשפט הזה אין צורך במחקרים (למרות שיש כאלה רבים) ה״מגלים״ שדפוסי התנהגות מהווים גורם משמעותי ביצירת המקום, מעניקים לו ערך תרבותי, או לחלופין - נוטלים אותו ממנו - ויעידו על כך מונחי יסוד בסוציולוגיה כמו ״הזנחה״, ״טעם רע״ ו״ונדליזם״.

זה גם מתחבר ישירות לתופעת ״העדר״ על פיה אם אתה רוצה להבטיח שהתנהגותך תהלום את הנסיבות, התנהג כמו האחרים, מתוך הנחה שהם ״בטח יודעים מה הם עושים״.

עקרון העדר מסביר גם את הפופולריות של הרשתות החברתיות המבוססות על העיקרון ״אם אתה לא שם, אתה לא קיים״, ובעקיפין עשוי להסביר גם את אחת השאלות המרתקות ביותר בטבע, והיא: כיצד להקת דגים או ציפורים המונה אלפי פרטים, נעה כגוף אחד, ומחליטה לבצע תפניות וריקודי בטן בתיאום מדהים?

למרות שלשאלה הזאת לא נמצא עד כה שום הסבר הגיוני, גם לא באמצעות תורת המשחקים העוסקת בקבלת החלטות בהתאם לתגובת היריב, אני מציע להסביר אותה באמצעות עקרון השיוך (סולידריות) של הרשתות החברתיות, המתנהלות באמצעות ״מוח״ אקראי גדול, השולט ללא מיצרים בהרבה משתמשים עם מוח קטן.

ועם פחות ציניות, מדובר ב״משהו״ שמזכיר את האידיאות הטבועות מלידה של אפלטון (ואחר כך של דקארט) שטען ב״תורת ההיזכרות״
ש״לדעת״, זה בעצם להיזכר. והרי עובדה ידועה היא שתינוק בן שנייה יודע כבר מהגילגול שעבר את רזי היניקה ואת כל מה שכרוך בכך, ובהמשך דרכו למעשה את כל סודות החיים - חלקם בעזרת ההורים, אבל סביר להניח שגם בלי עזרתם הוא יצליח להתקיים, לקום, להלך, לתקשר, וגם לבנות לעצמו בית, למרות שהוא לא ביקר מימיו בבית ספר לאדריכלות.

הקשר הסמוי מן העין בין תכנים אקראיים לכאורה מזכיר לי שלפני מספר שנים, כשעדיין חשבתי שמורה חייב להיות מסוגל לענות על שאלות הסטודנטים (כי אחרת הם עוד עלולים לחשוב שהוא לא בקיא בחומר), נשאלתי כיצד ניתן להסביר את החיבור המשונה והבלתי הגיוני בין תכנים ואירועים המתרחשים בחלום, ללא כל קשר הגיוני למציאות. בתקופה ההיא אהבתי לפרק מחשבים, והתשובה האינסטנקטיבית שלי הייתה, שהמוח האנושי, בדומה להארד-דיסק, מאחסן אינפורמציות בשיטת המקום הפנוי. כלומר, חלקי הקובץ עשויים להיות פזורים במקומות שונים, אך עדיין לשמור על קשר משייך.

על פי ההיגיון הזה (הצעתי) פועלים החלומות, התוקפים את המוח ללא התראה מוקדמת, משדרים פצלי אינפורמציות הנמצאים באופן אקראי בסמיכות מקום, אם כי לא בהכרח על פי שיוכם האינפורמטיבי, וזה כמובן חומר למחשבה.

שיטת האיחסון הזאת מיושמת זה מספר שנים גם במחסנים האוטומטיים, שבהם הפריטים מאוחסנים בהתאם למקום הפנוי, ולא כמו במחסן קונבנציונלי בהתאם למספר הקטלוגי. השיטה הזאת מיושמת בהצלחה רבה גם בחניונים חשמליים - ובשני המקרים - איתור הסחורה נעשה באמצעות מנגנון שיוך, הזוכר היכן, לעזאזל, החנינו את המכונית.

מנגנון שיוך שכזה פועל, כמו כל דבר בטבע, באופן אקראי ובלתי נחזה לחלוטין, המסדיר את היחס המשתנה כל הזמן בין הפרטים, תנאי הסביבה, חופש הבחירה, ועקרון העדר, היוצר תנועה משותפת, תוך שימור הזהות העצמאית.

את הדברים האלה לא אני המצאתי כמובן, פשוט ״נזכרתי״ בתוכנות הפרמטריות המקושרות (Associative Parametric Design), המאפשרות לבצע התאמה בו-זמנית אוטומטית בין הפרמטרים השונים, לאחר שהאילוצים המגדירים את היחס ביניהם נקבעים מראש (AI#69).

על פי העיקרון הזה, אני מציע, פועלת תנועת הדגים, הציפורים והיתושים, שכמו הווירוסים המציפים את רשת האינטרנט, מצוידים במנגנון שיוך מובנה (בניגוד לסברה שמדובר בגירוי חיצוני), המאפשר להם לבצע תפניות, ריקודי בטן וטיולי סוף שנה למרחבי הטבע כאורגניזם אחד.

העולם הווירטואלי פורץ הגבולות, החלומות המתעתעים שהוא מציע, גוגל ופייסבוק המחליטים עבורנו - מה, מי ולמה במקום אלוהים, מותירים את המרחב האדריכלי כברירת המחדל האולטימטיבית, שבאמצעותה ניתן אולי עדיין להרגיש בבית - לשמר את את הזהות העצמית ואת חופש הבחירה בתוך שדות המרעה שבהם העדרים שועטים ללא כיוון מודע מראש.






קורס הנהלת חשבונות  |   קורס חשמלאי מוסמך  |   קרלמן - רואי חשבון


בניית אתרי אינטרנט                                   (c) all rights resereved to architecture of israel quartley